מְלָכִים א׳ י׳ · ב׳

וַאֲתַת לִירוּשְׁלֵם בְּמַשִׁרְיַן סַגִיאִין לַחֲדָא גַמְלִין טְעוּנִין בּוּסְמָנִין וְדַהֲבָא סַגִי לַחֲדָא וְאַבְנִין טָבָן וַאֲתַת לְוַת שְׁלֹמֹה וּמַלִילַת עִמֵיהּ יַת כָּל דִי הֲוָה עִם לִבָּהּ:

עם לבבה. אשר הסתירה מכל אדם ושמרה בלבבה ולא גלתה מאז, לחשוב שהיה הדבר נשמע לשלמה:

בחיל. עושר וקנינים, כמו (ירמיהו יז ג) חילך וכל אוצרותיך:

כבד. ענין רבוי:

יקרה. חשובה:

(ב-ז) השאלות: למה בחרה לנסותו בחדות דוקא, לא בעניני חכמה ומדע, מז"ש ויגד לה את כל דבריה שהיל"ל את כל שאלותיה או חדותיה, ומה הכפל מושב עבדיו ומעמד משרתיו, ומז"ש אשר שמעתי על דבריך ועל חכמתך, שהוא כפל לשון:

ותבא והגם שיכלה ללכת דרך ים עם אני המלך, למעלתה הלכה דרך המדבר לכן באת בחיל כבד לשמרה בדרך:

ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה מגיד בזה שהיה מחכמה האלהית הנתונה בלבו של שלמה לדעת מן הדבור החיצוני את הדבור הפנימי של הלב, כי הלשון היא שליח של הלב ודובר בעדו, אבל הדיבור הלביי הוא מפורש ושום שכל, והלשון תחוד חדה ותמשול משל, ושלמה הבין מן דבורה החיצוני את הדיבור הפנימי אשר עם לבבה, ועי"כ:

בחיל כבד מאד. הרצון בו נכסים וקניינים רבים כטעם חילך וכל אוצרותיך: