מְלָכִים א׳ א׳ · ז׳

עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל דָּוִד עָלָיו, עַל שֶׁהָרַג אֶת אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא וְאַבְשָׁלוֹם, וְסוֹפוֹ שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בְּנוֹ הַמּוֹלֵךְ תַּחְתָּיו עָלָיו, לְפִיכָךְ הָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּמְלֹךְ זֶה עַל יָדוֹ, וְיֶאֱהָבֶנּוּ.

וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן. שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הַכְּהֻנָּה מִשֶּׁבָּרַח דָּוִד מִירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם, שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים וְלֹא עָלְתָה לּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֶבְיָתָר, וְהָיָה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל עֵלִי, וְיָדַע שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְעֵלִי: וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי, וְהָיָה חָפֵץ שֶׁיַּעֲמֹד זֶה עַל יָדוֹ.

וַהֲווֹ פִּתְגָמוֹהִי בְּעֵצָה עִם יוֹאָב בַּר צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר כַּהֲנָא וְסַעְדִין בָּתַר אֲדוֹנִיָה:

ויהיו דבריו. עצתו היה עם יואב, על כי ידע בעצמו שנבאש בעיני דוד בדבר אבנר ועמשא, והשכיל לדעת את אשר יצוה את שלמה עליו לבל ינקהו, וכאשר באמת צוה עליו וכמו שכתוב למטה (ב ו), לזה היה נוטה אחר אדניה, בחשבו שהוא יאהב אותו בעבור זה וגם אביתר נסתלק על ידי דוד מלהיות עוד כהן גדול בימי שלמה, וחשב שאדניה יחזירו:

ג. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן, שאחרי שיואב היה שר הצבא, וכל בני החיל יטו אחריו, ואביתר היה הכהן הגדול ויטה אחריו ההמון, חשב כי שני אלה יטו את כל ישראל אחריו והטעם שעזרו יואב ואביתר אחרי אדוניה, באר מהרי"א כי יואב ידע שבלב דוד עליו מפני שהרג את אבשלום וחשב שיצוה לשלמה עליו להרגו וכן אביתר ראה שדוד חולק יתרון כבוד לצדוק וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, וחשבו להנצל בעתיד על ידי שיחזיקו ידי אדוניה:

ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן. ר"ל שכבר משך את לבבם להמשיך ולהסכים להמליכו והם עזרוהו בזה והנה חשב שכמו שאלו עזדו לדוד להגיעו למלכות ולהצליח כן יגיע לו על ידם וזה כי אביתר בא אל דוד מפני ברחו מפני שאול ועל פיו היה עושה דוד כל מעשיו ויואב הקים דוד על כסא המלוכה ונלחם מלחמותיו עם איש בשת ואבשלום ושבע בן בכרי ויואב גם כן נמשך לאדניה ועזרהו על הממלכה כדי שיאהבהו ולא יסירהו מהיות שר צבא כי נתבאד לו כי לב דוד להסירו ממעלתו בעבור דבר אבשלום ואביתר הכהן גם כן ראה כי דוד היה נותן יותר מהכבוד והמעלה לצדוק ממה שהיה נותן לאביתר וזה מבואר מהספורי' הקודמים שהקדים בהם דוד צדוק לאביתר: