מַלְאָכִי ג׳ · י״ז

לַיוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה. אֲשֶׁר אָצַרְתִּי וְהִנַּחְתִּי לְשַׁלֵּם בּוֹ גְּמוּלִי, שָׁם אַרְאֶה אֶתְכֶם מַה בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע.

סְגֻלָּה. אוֹצָר, איישטו״י בְּלַעַ״ז.

וִיהוֹן קֳדָמַי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת לְיוֹמָא דִי אֲנָא עָתִיד לְמֶעְבַּד סְגֻלְתָּא וַאֲחוּס עֲלֵיהוֹן כְּמָא דַאֲחִיס גַבְרָא עַל בְּרֵיהּ דְפָלַח יָתֵיהּ:

והיו - מלת סגולה דבקה עם והיו לי:

אשר אני עושה - משפט.

והיו לי. אמריהם יהיו שמורים אצלי על היום אשר אני עושה עליו סגולה הוא יום הגמול שעל היום ההוא יאצור מעשה בני אדם לשלם לכל איש כמפעלו:

וחמלתי. אז אחמול על יראי ה׳ כאשר יחמול איש על בנו הנזהר בעבודתו:

סגלה. ענין אוצר כמו וסגולת מלכים (קהלת ב):

וחמלתי. ענין רחמנות:

והיו לי אמר ה' ליום אשר אני עושה סגולה, שעורו והיו לי סגולה ליום אשר אני עושה, ה' אוצר להם סגולה ואוצר מסוגל ליום ההוא שכמו שעבדו מאהבה כן יהיו סגולה לה' וכן יקבלו סגולה ואוצר נחמד, וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, ר"ל שהעובד או הפועל העובד בעבור שכר ישלמו לו שכרו תיכף, אבל הבן העובד את אביו מאהבה לא ישלם לו תיכף רק יעשה לו סגולה שיהיה קיים לדור דורים ושלא יאבד, כן העובדים מאהבה שלא בעבור תקות שכר לא יתן להם שכר בעוה"ז שהוא עולם עובר ויהיה גם השכר עובר, רק יאצר את השכר לתת להם בעתיד בעולם הנצחי שיהיה השכר גדול ונצחי בלתי בעל תכלית: