מַלְאָכִי א׳ · ד׳

כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ. וְאִם יֹאמְרוּ מַחֲרִיבֵי הַמִּקְדָּשׁ: מִתְּחִלָּתֵנוּ רָשִׁים הָיִינוּ, אֲבָל מֵעַתָּה שֶׁהֶעֱשַׁרְנוּ מִבִּזַּת יְרוּשָׁלַיִם נָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת שֶׁלָּנוּ - כֹּה אָמַר ה׳ וְגוֹ׳.

אֲרֵי יֵימְרוּן אֱדוֹמָאֵי אִתְמַסְכַּנָנָא כְּעַן עֲתַרְנָא נְתוּב וְנִבְנֵי חֳרְבָתָא כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִינוּן יִבְנוּן וַאֲנָא אֲפַגַר וְיִקְרוֹן לְהוֹן תְּחוּמָא דְעַמָא רַשִׁיעָא וְעַמָא דְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן לְוָט עַד עָלְמָא:

כי, רששנו - מגזרת רש ועושר.

וקראו להם - הקוראים.

כי תאמר אדום. אם יאמרו מחריבי המקדש הנה עתה אנו רשים ודלים וארצנו חרבה אבל נשוב עוד ונבנה החרבות כי יאמרו אין זה בא מפאת שנאת ה׳ אותנו להיות החורבן מתמדת כי במקרה בא וכאשר בא כן תלך:

המה יבנו. ר״ל באמת המה יבנו החרבות וימשלו ממשל רב אבל בסוף הדבר אהרוס אני מכל וכל ולא תשובנה עוד לקדמותן:

וקראו להם. מהפלגת חרבונם יכירו הכל שמה׳ באה על שהרשיעו לו ויקרא להם גבול והעם אשר זעם את ה׳ ועד עולם יקראו כן כי לא תשוב עוד להתכונן:

רששנו. מלשון רש ועני וכן מתרושש והון רב (משלי י״ג):

גבול. ענין מחוז:

זעם. ענין כעס:

כי תאמר אדום, ולבל יאמרו שכ"ז אין ראיה שהוא בסבת השנאה שיש לה' על עשו, שיש לומר שהוא מסבת המערכת והמזל שאין מצליח לעשו, או שהוא במקרה, ואין מזה ראיה רק שאינו אוהב את עשו להשגיח עליו השגחה מיוחדת לבטל ממנו רעת המערכת, אבל לא מוכח מזה שהוא שונא אותו ועושה לו רע בפועל, וז"ש כי תאמר אדום רששנו, שזה לא בא מאת ה' ושנאתו רק רוששנו מצד הטבע או המזל, ונשוב ונבנה חרבות, כשיעלה מזלנו משפלותו או כשנגבר חיל מצד הטבע, כה אמר ה', משיב להם המה יבנו ואני אהרוס, הגם שלפי הטבע יחוייב שיבנו, אני אהרוס מצד ההשגחה משנאתי אותם, וקראו להם, עד שיקראו להם שסבת הריסותם הוא משני טעמים, א] מצד ששם גבול של הרשעה, שנגד גבול של ה' ששם מעון הקדושה והצדק ושם צוה ה' את הברכה, שם הוא גבול של מעון הרשעה והרע וחלק עזאזל ששם יהיה תמיד חורב ושממה, ב] מצד שהם העם אשר זעם ה' עליהם עד עולם ע"י מעשיהם הרעים: