שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃

שַׁבְתִּי וְרָאֹה. כְּמוֹ "זָכוֹר" וואדינ"ט בְּלַעַ"ז:

לֹא לַקַּלִים הַמֵּרוֹץ. לֹא עָמְדָה לַעֲשָׂהאֵל קַלּוּתוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ פְּקֻדָּתוֹ:

וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה. לֹא עָמְדָה לְאַבְנֵר גְבוּרָתוֹ מִשֶּׁהִגִיעַ יוֹמוֹ:

וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם. כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁהָיָה לַחְמִי לְיוֹם, "שְׁלשִׁים כּוֹר סוֹלֶת וְגוֹמֵר" וְעַכְשָׁיו "זֶה . . . חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", מַקְלִי וּמַקֵּידָה:

וְגַם לֹא לַנְבוֹנִים עשֶׁר. כְּגוֹן אִיּוֹב, בַּתְּחִלָּה, "וַיְהִי מִקְנֵהוּ וְגוֹ'". כְּשֶׁבָּאָה שַׁעְתּוֹ, אָמַר, "חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי":

וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן. הֲרֵי משֶׁה, אֵין יוֹדֵעַ וְנָבוֹן מִמֶּנּוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא מָצָא חֵן בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ:

כִּי עֵת וָפֶגַע. כְּמַשְׁמָעוֹ. דָּבָר אַחֵר: כִּי עֵת יִקְרֶה אוֹתָם, וְהַפְּגִיעָה וְהַתְּחִנָּה יִהְיוּ רְגִילִין בָּהֶם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַדְּבָרִים הַלָּלוּ:

שבתי. אמר שלמה שבתי וחזרתי בי ששבחתי השמחה וכי הטוב שיבקש האדם התענוג בעבור שלא יוכל אדם לשמוח בהונ״ז ולא יתענג בו כי ראיתי קלים יכשלו ושאין להם כח לרוץ יברחו וימלטו:

ולא לגבורים המלחמה. כענין וגבור לא ינצל ברב כח:

וגם לא לחכמים לחם. שהיה ראוי להיותם מושלים בכסילים ויהיו רשים והדבר הפוך ברוב:

וגם לא ליודעים חן. בענין הממשלה שיאהבו אותו ויסורו אל משמעתו:

כי עת ופגע יקרה את כלם. ענין כלם החכמים והכסילים והגבורים והחלשים והנכון בעיני כי כלם ישוב על אלה הנזכרים לבדם והענין כי אין יכול׳ ביד בן אדם לעשות זה והראיה כי החכמים בעלי הדעות אבות המלאכו׳ אין להם לחם והאומרים כל אשר תמצא ידך לעשו׳ בכחך עשה הוללות ודבר לא יקום ופירוש עת מה שיש במתכונת המערכת העליונה הראשונה ופירוש פגע פגיעת אחד מן המערכת באחד מהשבעה שהוא החצי וחציו לפניו ואחריו ושלישיתו וחציו לפניו ואחריו ודע כי מלת עת חסרת נו״ן ועתה אבאר דע שאין בלשון הקדש אות מתהפך ומתחלף ומובלע ונוסף ונעד כי אם אותיו׳ אהו״י כאשר פירש ר׳ יהודה ברבי דוד בעל הדקדוק ז״ל ואות הנו״ן ימצא בראש מובלע וחסר וכן באמצע ובסוף כמו נסע שבולע הנו״ן בדגש ויסע וכן וישא ויתן ויטע וידר ויפול ויגוף ויבול עלהו ובפועל יראו הנוני״ם כלם נוסע נושא נותן נוטע נודר נופל נוגף נובל ובציווי יחסרו הנוני״ן כמו קומו סעו שאו את ראש תנו יד לה׳ ופעמים ישארו הנוני״ן על מתכונתם כמו נפלו עלינו ובאמצע ימצא מובלע בנו״ן שני במלת שתי כי הוא מן ולא אשנה לו וכן בת חסרת נו״ן בן וכן עת הוא ענת וכמוהו בדברי קדמונינו ז״ל עונה וכן בלשון ארמית וכעץ וכענת ודגשו׳ תי״ו עתו להתבלע הנו״ן כדגשו׳ תי״ו התו ונו״ן אני במלת אתה וכן חטים ושניהם נראים בארמי׳ ותי״ו אמתו כי שרשו מן אמונה והתי״ו לשון נקבה ויורה עליו ותהי האמת נעדרת וכן תי״ו עת לשון נקבה ויורה עליו ועל זה הדקדוק ישאר לעות את יעף לבדו ולא יהיה לו חבר במקרא:

שבתי וראה. חזרתי וראיתי בעולם אשר הרדיפה לא הועילה לקלי המרוץ, כי לא נמלטו בנוסם מפני הרודף:

ולא לגבורים המלחמה. הגבורה לא הועילה לגבורים להיות להם נצחון המלחמה:

לא לחכמים לחם. לא הועיל החכמה לחכמים להשיג לחם מאכלם:

לא לנבונים עושר. התבונה לא הועילה לנבונים להשיג העושר:

לא ליודעים חן. הידיעה לא הועילה אל היודעים ידיעות רבות מוחלפות למצוא על ידם חן בעיני הבריות:

כי עת ופגע. עת רעה ופגיעות מות יקרה את כולם הקלים והגבורים וכו׳:

כי. אשר:

המרוץ. מלשון ריצה ורדיפה:

ופגע. ענינו מכת מות כמו גש פגע בו (ש״ב א טו):

יקרה. מלשון מקרה:

לא לחכמים לחם. ר״ל היודעים להשתדל באסיפת די מחסורם בחכמה.

ולא לנבונים עושר. רוצה לומר הממציאים בתבונה תחבולות רבות לאסיפת הקניינים.

ולא ליודעים חן. רוצה לומר היודעים בחכמות המדינות המיישרת האדם אל המדות החשובות.