וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

אֶת הַשִּׂמְחָה. שֶׁיְּהֵא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְעוֹסֵק בִּפְקוּדִים יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, וְלֹא יְהֵא שָׁטוּף אַחַר הַרְבּוֹת הוֹן בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית וְגָזֵל. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְשָׁטוּף אַחַר הַמָּמוֹן, בָּא לִידֵי עֲבֵרוֹת גָּזֵל וְאוֹנָאָה וְרִבִּית, וְשֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ לְעִנְיַן אַהֲבַת אִשְׁתּוֹ, שָׁטוּף אַחֲרֵי הַנָּשִׁים לְהַרְהֵר אַחַר אֵשֶׁת אִישׁ:

לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. מִמַּה שֶׁחָנַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ. וּמִדְרַשׁ אֲגָדָה: כָּל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּקֹּהֶלֶת אֵינָהּ אֶלָּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וְגוֹ'":

וְהוּא יִלְוֶנּוּ. יִתְחַבֵּר עִמּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ":

יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים. יַעֲשֶׂה כַּךְ, וְסוֹף הַמִּקְרָא מוּסָב עַל רֹאשׁוֹ, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא: אֵין טוֹב לָאָדָם יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ, וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ:

ושבחתי. אז שבחתי את השמחה כי אין טוב לאדם רק האכילה והשתיה ופירוש ילונו בעמלו ילוה עמו זה הדבר שישמח ויתענג:

ושבחתי אני את השמחה. משבח אני את ענין השמחה, אשר אין טוב לאדם בעולם כי אם לאכול ולשתות כאות נפשו:

לשמוח. על ידי כי האכילה והשתיה מביאים את השמחה:

והוא. השמחה יתחבר עמו בעת יעמול לבל יצטער הרבה בטורח העמל:

ימי חייו. השמחה יתחבר עמו בעמלו בכל ימי חייו אשר נתן לו האלהים לחיות בזה העולם:

ילונו. ענין התחברות כמו גם אשור נלוה עמם (תהלים פג ט):