וּבְכֵ֡ן רָאִ֩יתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃

וּבְכֵן. וְאָז:

רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים. בִּנְבוּאָה זוּ רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים. שֶׁהָיוּ רְאוּיִם לְהִטָּמֵן בֶּעָפָר, שֶׁהָיוּ נִבְזִים בֵּין שְׁאָר אֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "זֶה הָעָם לֹא הָיָה". וְשָׁלְטוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מָקוֹם קָדוֹשׁ, וּבְלֶכְתָּם מִשָּׁם אֶל אַרְצָם, הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִים בְּעִירָם אֲשֶׁר כַּךְ וְכַךְ עָשׂוּ בְּבֵיתוֹ מָקוֹם. אַל תִּקְרֵי "וְיִשְׁתַּכְּחוּ", אֶלָּא "וְיִשְׁתַּבְּחוּ". כַּךְ דְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּלְעִנְיַן הַשִׁכְחָה כַּךְ נִדְרָשׁ בָּאַגָּדָה: וְסוֹפָם שֶׁיִּשְׁתַּכַּח שְׁמָם וְזִכְרָם מִן הָעִיר עַצְמָהּ אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ בָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְקִבַּצְּתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם. . . אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט". בִּמְקוֹם שֶׁנִּאֲצוּ לְפָנָיו, יִפָּרַע מֵהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "ה' בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה":

גַּם זֶה. אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּמְסְרוּ לְעוֹלָם לְיַגֵּעַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַהֵר לְהִפָּרַע מֵעוֹשֵׂי הָרָעָה, וְהַבְּרִיּוֹת סוֹבְרִים, אֵין דִּין וְאֵין דַיָּן:

ובכן. המפרשים השתבשו בפסוק הזה ויש מפרש קבורים שמורים בארמונם ויפרשו ובאו ויהלכו שיעשו רצונם ויפרשו וישתכחו מתרגום וימצאו ואחרים אמרו כי ובאו נעלמו כמו ובא השמש גם זה איננו נכון כי לא ימצא זה הענין כי אם בשמש בעבור היותו הפך יצא וכן הוא אומר השמש יצא על הארץ ומפרשים אמרו בא בשכרו שהוא כמוהו ואיננו כן רק בא לו זה הדבר שלא ישולם לו בעבור שכרו וכן טעו פייטנים רבים שיאמרו מאורה וישלימו קומי אורי כי בא אורך ודבריהם סותרין זה את זה אם לא ישלימו הפסוק וזה פירושו כי נעלם אורך הקדמון וזרח עליך כבוד ה׳ וכן יפרש לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וזה פירוש הפסוק ובכן כמו תרגום אז והענין כשנתתי את לבי אז ראיתי רשעים ששלטו באדם והרעו להם מתו בלא יסורין קבורים בקברם כענין כי אין חרצובו׳ למותם ובאו לעולם שנית והענין שיבואו בניהם ויעמדו במקומם ויעמוד זכרם ואשר ממקום קדוש יהלכו והענין כי הקדושים שימותו בלא בן וישתכחו בעיר שהיו שמה והם אשר עשו כן האמת כמו כן הנות צלפחד דוברות תמה איך נכרת זכר הצדיק ונשכח כל טוב שעשה והרשע מת בשלוה והניח בנים במקומו גם זה הבל:

ובכן ראיתי. ואז ראיתי בנופלים רשעים שהיו בשפל המצב, ובני אדם חשבו שלא יוסיפו עוד לקום לחזור לקדמותן כאלו כבר היו קבורים בארץ:

ובאו. ואחר כך כאלו חזרו ובאו מקברם ושבו לקדמותן:

וממקום קדוש יהלכו. והצדיקים המתהלכים ממקום קדוש אשר כל דרכם מקדושה לקדושה:

וישתכחו בעיר. והם כאשר נפלו לא קמו עוד ונשתכחו מן הלב בהעיר עצמה אשר עשו בה האמת והראוי:

גם זה הבל. רוצה לומר אף שבזה יש מה מן התועלת, כי בהיות כן יש שכר הרבה לאוחז במעשי הצדק, בראות תקומת הרשעים אחרי נפלם ואבדן הצדיקים הנה עם כל זה להבל יחשב, וכמו שמפרש במקרא שלאחריו:

ובכן. ואז כמו ובכן אבוא אל המלך (אסתר ד טז):

וישתכחו. מלשון שכחה:

כן. ענינו אמת וראוי כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז ז):

אשר כן עשו. ר״ל אשר טוב עשו וכמוהו לא כן אנחנו עושים.