רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל. מַחֲשַׁבְתָּם עַל יוֹם הַמִּיתָה:
וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה. אֵין חֲרֵדִים מִיּוֹם הַמִּיתָה וְלִבָּם בָּרִיא כְאוּלָם:
קֹהֶלֶת ז׳ · ד׳
לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה. רש״י מבאר את ההשוואה. אבן עזרא מקשר לפסוק ב. מצודת דוד מבאר שמחשבת החכמים. הפסוק מסכם את שלושת הפתגמים הקודמים בקביעה אחת, והוא מדבר על ״לב״ ולא על גוף: לא היכן הם נמצאים אלא לאן ליבם נתון. וזו הבחנה חשובה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12לב חכמים. אחר שהזכיר טוב ללכת אל בית אבל אמר כי חכמי לב אפילו כשלא ילכו אל בית האבל בית האבל תמיד בלבם:
Wikisource
מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18לב חכמים. מחשבת החכמים הוא בבית אבל, בכל עת יחשבו בענין אבלות למען יכנע לבבם להיות נשמר מן החטא:
בבית שמחה. תמיד יחשבו בענין שמחת הרקוד וקלות הראש המרגיל לעבירה:
On Your Way