רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11עֵת לָלֶדֶת. לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים:
וְעֵת לָמוּת. קֶצֶב שָׁנוֹת שֶׁל כָּל־דוֹר וָדוֹר:
עֵת לָטַעַת. גּוֹי וּמַמְלָכָה:
וְעֵת לַעֲקוֹר. עֵת יָבֹא לְהֵעָקֵר:
קֹהֶלֶת ג׳ · ב׳
עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע. רש״י מבאר ״עת ללדת״ - לתשעה חודשים. אבן עזרא מסביר שהזכיר ראשית האדם וסופו. מצודת דוד מבאר שעכשיו מפרש. הפסוק פותח רשימה של ארבעה עשר זוגות ניגודים, והראשון שבהם הוא לידה ומוות. שים לב שהזוג השני, נטיעה ועקירה, מקביל לו בעולם הצומח.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12עת ללדת. הזכיר ראשית האדם וסופו גם אמר כי אין העתים קצובות על בן אדם לבדו כי הנה הנטיעים כן הם:
Wikisource
מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18עת ללדת. עכשיו מפרש הדברים אשר בעת אחת חפץ בה ובעת אחרת יחפוץ בחלופו, ואמר בעת אחת חפץ האדם וחשקו ללדת, ובעת אחת רוצה בחלופו שימות הנולד, וכן כולם עד סוף הענין:
לעקור נטוע. לעקור מן הארץ את האילן הנטוע:
On Your Way
מצודת ציון
רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18לטעת. מלשון נטיעה:
On Your Way