קֹהֶלֶת ג׳ · ט״ו

מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה, והאלהים יבקש את נרדף. רש״י מבאר את הרצף. אבן עזרא מסביר את מעשה האלהים. מצודת דוד מבאר את הכוונה. הפסוק חוזר על נוסחת פרק א פסוק ט, אבל מוסיף לה חצי חדש לגמרי: ״והאלהים יבקש את נרדף״. וזו הצהרה על צדק שאין בשני הפרקים הראשונים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא. מַה־שֶׁהָיָה מִלְּפָנֵינוּ, כְּבָר הוּא עָשׂוּי וּרְאִינוּהוּ אוֹ שְׁמַעְנוּהוּ מֵאֲחֵרִים שֶׁרָאוּהוּ, וְיֵשׁ לָנוּ לְהָעִיד עָלָיו שֶׁרָאִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת־הַנִּרְדָּפִים. יַעֲקֹב נִרְדָּף, עֵשָׂו רוֹדֵף. "וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי". מִצְרַיִם רוֹדְפִים אֶת־יִשְׂרָאֵל; מִצְרַיִם טֻבְּעוּ בַיָּם, וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בְיָד רָמָה:

וַאֲשֶׁר. עָתִיד לִהְיוֹת עוֹד בָּאַחֲרוֹנָה, הוּא דֻגְמַת מַה שֶׁכְּבָר הָיָה. כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה, כֵּן בָּאַחֲרוֹנָה. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה מִדּוֹתָיו בָּעוֹלָם:

וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף. לִפָּרַע מִן הָרוֹדֵף, לְפִיכָךְ, מַה־יִּתְרוֹנוֹ שֶׁל עוֹשֵׂה הָרָעָה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל? הֲרֵי סוֹפוֹ לְהִשְׁתַּלֵּם:

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מה שהיה. מעשה האלהים על דרך אחת, ומה שהיה כבר הוא ענינו הן הוא, ויש כמוהו, ואשר להיות כבר היה כמוהו, ונרדף הוא העומד שכינה אותו במלת הוא והוא בין עבר ועתיד והענין שהאלהים בקש מן הזמן שיהיה נרדף זמן רודף אחר זמן ולא יפסק כי הזמן שעבר שב עומד ואשר להיות שב כמו עבר ושב הזמן אחד ואם יתחלק לזמן עתיד ועבר וזה ענין יתבאר בגלגל שכל חלק ממנו ירדוף אחר הנקודה האמצעית והיא המוצק ונקראת מוצק בעבור צוקי המקום והקו הראשון הוא הרחב וכן רחב לא מוצק תחתיה וישוב החלק שהיה במזרח במערב והפך ואין למקום תנועת הגלגל ראשית שיחל ממנו כי כל ראשית אחרית וכל אחרית ראשי' והנרדף הוא המוצק והנה באר לנו כי כל מעשה האלהים על דרך אחת:

Wikisource

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

מה שהיה כבר הוא. מה שהיה מאז כבר הוא עשוי ואין להשיב, רוצה לומר אם מי רדף אחר חבירו ועשה עמו רעה מה שעשה עשוי:

ואשר להיות. וכן אשר עתיד להיות עוד באחרונה שירדוף מי אחר חבירו לעשות עמו רעה, כבר היה הגזרה טרם עשותו ויהיה הכח בידו להשלים חפצו:

והאלהים. אבל עם כל זה האלהים יבקש את הנרדף ויפרע מן הרודף:

On Your Way

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

יבקש את נרדף. הנה מפני ששם הרדיפה מונח בענין הבקשה כאמרו בקש שלום ורדפהו צדק צדק תרדוף הנה יקרא הדבר המבוקש נרדף והנה קרא בזה המקום המתחדש ממה שעתיד להיות נרדף כי הוא מבוקש אצל הפועל הראשון ומכוון שיצא לפועל מצד הכחות וההתחלות ששם בזה הנמצא העלול מאתו וכבר זכרנו בספר מ״י איך יסתעפו אלו הפעולות הפרטיות מה׳ יתברך. או יהיה אמרו והאלהים יבקש את נרדף תמורת אמרו בפסוק הקודם והאלהים עשה שייראו מלפניו ויהיה הרצון בזה שכבר ישנה ה׳ יתברך זה הסדור מצד בקשו מי שהוא נרדף ר״ל שיהיה נכון הרע לבא עליו וה׳ יתברך יגן עליו ויצילהו מצד התדבק השגחתו בו.

Perush al Hamesh Megillot, Konigsberg, 1860