בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח. בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אֶת־הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר הָיוּ כְבָר וְהִצְלִיחוּ מְאֹד, וּבַיָּמִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם נִשְׁכְּחָה כָל־גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם:
וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל. אֲנִי רוֹאֶה הַצַּדִּיקִים מַצְלִיחִים בְּמִיתָתָם וּמוֹעִילִים לִבְנֵיהֶם, כְּגוֹן, "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ'"; "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ":
כי. בעבור שבכל יסור גם ישכח והוא שאמר שגם זה הבל בעבור שאין זכרון לחכם עם הכסיל ואם היה לו זכר ימים או שנים מעטים בימים הבאים הכל נשכח והרעה הקשה שימות החכם עם הכסיל ומלת בשכבר בענינה אינה נמצאת בכל המקרא רק בספר הזה ואמר אחד מן המפרשים שהיא תורה על דבר עבר וכאשר עמד בפניו בשכבר הימים הבאים אמר היה ראוי להיות כשכבר וענין כי הכל יהיה נשכח בימים הבאים כמו הזמן שעבר ויותר נכון היות פירושו כמו הן:
כי אין זכרון. אפילו אחר המיתה בא תועלת, כי עד עולם לא יזכרו שניהם יחד בדמיון אחד, שזה זכרונו לשבח וזה לגנאי:
בשכבר הימים הבאים. תחסר מלת חלפו ומאליו יובן החסרון והשי״ן של בשכבר הוא במקום אשר, ורוצה לומר באשר אף כי כבר חלפו הימים הבאים אחרי מות החכם והכסיל, וכי הכל נשכח בתמיה, הלא עדיין זכורים בפי הבריות מעשיו של זה ומעשיו של זה, ולפיהן נזכר זה לשבח וזה לגנאי:
ואיך ימות וגו׳. רוצה לומר ואיך אפשר להדמות מיתת החכם עם מיתת הכסיל הואיל וזכרון מיתתו של זה היא סיבה אל השבח ושל זה אל הגנאי:
