אִם־ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃

אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל. מוֹשֵׁל הָעוֹלָם תַּעֲלֶה עָלֶיךָ לְדַקְדֵּק אַחֲרֶיךָ בְמִדַּת הַדִּין:

מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. מִדָּתְךָ הַטּוֹבָה אַל תַּנַּח, לוֹמַר לוֹ: "מַה יוֹעִיל צִדְקָתִי לִי"?

כִּי מַרְפֵּא. דִּקְדּוּקֵי הַדִּין בְּיִסּוּרִין הַבָּאִין עָלֶיךָ, מַרְפֵּא הוּא לַעֲוֹנוֹתֶיךָ, וְיַנִּיחַ לְךָ חֲטָאִים הַגְּדוֹלִים:

אם רוח. בעבור שהזכיר למעלה כי דברי החכם נשמעים יותר מדברי המושל בכסילים שב להזהיר החכם אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה כענין כי מבית הסורים יצא למלוך מקומך אל תנח והענין שפלות רוח או ענינו שיתעסק גם בחכמה תמיד כמו שהיה בתחלה כאילו לא זז ממקומו ולא עלה למדרגה עליונה כנגד האדם ודע שאם התרפית יניחך הרפוי עם חטאים גדולים ויותר נכון היות מרפא פועל מהבנין הכבד שממנו הרפה לה והאל״ף במקום ה״א כאל״ף על כן הוא מרפא שהוא מהבנין הכבד והענין כי העוזב הממשלה יעזוב חטאים גדולים וי״א כי איש מרפא יעזוב חטאים גדולים כמו בעל הרפואה לא יאכל דבר שיזיקנו היזק רב רק ישמר ויפרש זה המפרש אם רוח המושל תעלה עליך חמת המושל לא תסור מדרש החכמה והחכם לא יכעיס המושל והענין כי החכם יעזוב כל דבר שיביאנו לידי חטא שבעבורו יכעס המושל כמו הרופא שישמר בתחלה מן המאכלים הקשים:

אם רוח המושל. אם תעלה עליך חמת המושל אל תניח מקום מושבך לברוח מפניו:

כי מרפא. כי הרפיון מה שתהיה רפוי ממנו ואינך נמסר בידו, זה יניח ויצבור חטאים גדולים, כי בברחך תוסיף חטא, ולא יחמול עליך כאשר ישיג אותך:

רוח. ענינו כעס וחימה כמו ינחל רוח (משלי יא כט):

תנח. ענין עזיבה:

מרפא. מלשון רפיון:

יניח. מלשון הנחה:

אם רוח המושל. אם רצון המושל.

כי מרפא. זה הדבר הוא לך מרפא והוא יניח חטאים גדולים רוצה לומר שישמרך מכמה חטאים גדולים.