קֹהֶלֶת י׳ · י״ט

לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם. לְחֶדְוַת מִזְמוּטֵי חֲתָנִים וְכַלּוֹת, עוֹשִׂים סְעוּדָה, וּסְתָם סְעוּדָה גְדוֹלָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ דְאַתְּ אָמַר: "בֵּלְשַׁצַּר מַלְכָּא עֲבַד לֶחֶם רַב":

וְיַיִן. מַשְׁקִין בִּסְעוּדָה, אֲשֶׁר יְשַׂמַּח הַחַיִּים:

וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל. אִם אֵין כֶּסֶף, אֵין סְעוּדָה. לְפִיכָךְ, לֹא יִתְעַצֵּל אָדָם מִן הַמְלָאכָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ מַה לְהוֹצִיא:

לשחוק. והלא יראו כי כל שמחה שבעולם ושחוק עיקרם בלחם שעושים העושים ויין המשמח חיי אדם ויתכן היות חיים תואר השם כי היין ישמח החיים שעל פני האדמה והכסף יענה את הכל וענין יענה ימציא ויתכן שהוא מן עת כמו שפירשתי והענין שימציאנו בעת שירצה הרוצה:

לשחוק. על שמחה לבדה עושים סעודה גדולה אבל בזולת שמחה אין דרך לעשותה, ויין משמח את החיים לבדם, רוצה לומר בני אדם בריאים כי לחלשי הטבע יזיק היין ומביא עוד עצבון:

והכסף. אבל הכסף ישיב את הכל למלאות שאלת כולם, כי הכל צריכים אל הכסף בין על שמחה בין זולתה, בין בריא ובין חלש וכולם שואלים עליו וממלא הוא שאלתם ומוסב על המקרא שלפניו מה שמגנה את העצלות, ואמר הלא הכסף צריך לכל, ובעבור העצלות הלא יחסר לו:

לשחוק. ענין שמחה וחדוה:

לחם. סעודה גדולה קרוי בשם לחם וכן עבד לחם רב (דניאל ה א):

חיים. רוצה לומר בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה) שרוצה לומר עד שנתרפאו ונעשו בריאים:

יענה. מלשון עניה והשבת שאלה, ואמר בלשון שאלה ומליצה ודוגמתו אענה את השמים וגו׳ (הושע ב כג):

לשחוק עושים לחם. רוצה לומר שהם מכינים בשר לאכול ולשמוח ולשחוק לא לכוונה שיעמיד גופם והנה ענין עושים לחם כטעם עבד לחם רב.

והכסף יענה. רוצה לומר יעיד או ירצה בזה יתן ענין.