אִֽי־לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ׃

אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ. בִּזְמַן שֶׁמַּלְכֵּךְ וְדַּיָּנַיִךְ מִתְנַהֲגִים בְּנַעֲרוּת:

אי. כאשר הזכיר דבר הכסיל שהוא סכל אמר אם היה זה מלך יהיה דבר קשה אף כי אם הי׳ גם נער ומלת אי כמו אוי כמו ואי לו האחד שיפול ואין להם שלישי בענינם:

ושריך בבקר יאכלו. בעבור שלא יתעסקו כי אם באכילה הפך דינו לבוקר משפט:

אי לך ארץ. אוי לך ארץ אשר מלכך מתנהג בנערות ואינו משים לבו בתקון המדינה:

ושריך. על ידי זה גם שריך אוכלים בקומם בבוקר, הפך מאמר הכתוב דינו לבוקר משפט:

אי לך. אוי לך וכן ואי לו האחד שיפול (לעיל ד י):

נער. רוצה לומר עושה מעשה נערות:

אי לך. אוי לך.