מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וְגוֹ'. בְּכָל־מַה שֶּׁהוּא לָמֵד בְּדָבָר שֶׁהוּא חֲלִיפֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אֵין בּוֹ חִדּוּשׁ; לֹא יִרְאֶה אֶלָּא מָה שֶּׁהָיָה כְבָר, שֶׁנִּבְרָא בְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. אֲבָל הַהוֹגֶה בַתּוֹרָה, מוֹצֵא בָהּ תָּמִיד חִדּוּשֵׁי טְעָמִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "דַּדֶּיהָ יְרַוּוּךָ בְכָל־עֵת". מָה הַדַּד הַזֶּה, כָּל־זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בוֹ טַעַם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן. וְכֵן מָצִינוּ בְמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, שֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוֹרְקְנוֹס דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָתַן אֹזֶן, בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה:

מה שהיה. אמר המשורר על הבריאות העליונות כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם ועל הבריאות של מטה אמר כי נשגב שמו לבדו והענין כי תהו המה כלם וענין מה שהיה הוא על הגלגלים וצבאותם כי הם כמו עגולות חוזרות חלילה וראשיתם כסופם וסופם כראשיתם:

ומה שנעשה הוא שיעשה. על הכללים שהם שומרים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח ותולדת אלה מתנועות העליונים ואם העליונים עומדים יעמדו הכללים שהם שתבנית מערכות הצבאות והענין אע״פ שלא אוכל לספור הפרטים כלליהם שמורים וידועים וספורים ועל זה הדרך תראה עולם שלמעלה ועולם שלמטה עומד על דרך אחד ואין כל חדש:

מה שהיה. כאומר ופן יהיה לב האדם נפתה עליו לומר הן אמת כן היה בימים הראשונים אשר שום ענין מהענינים לא השיג תוחלתו בעמל היגיעה, אבל לא כן הוא בהימים האלה לזה אמר דע לך מה שהיה מאז הוא לבדו מה שיהיה גם עתה ומה שנעשה מאז הוא לבדו מה שיעשה גם עתה, והוא כפל ענין במלות שונות:

ואין כל חדש. אין שום דבר חדש במקום זריחת השמש הוא העולם כולו, וכאומר כמו שלא נשתנה להתחדש שום דבר בעולם כן לא נשתנה גם זאת, כי עד עולם אין שום ענין משיג תוחלתו בעמל היגיעה כאשר לא השיג מאז:

כל חדש. שום חדש וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ י):