קֹהֶלֶת א׳ · ו׳

הָרוּחַ. רוּחוֹ שֶׁל שֶׁמֶשׁ, טלנ"ט בְּלַעַ"ז, כְּמוֹ "עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת":

וְעַל־סְבִיבֹתָיו שָׁב. גַּם מָחָר. כָּל־הֶקֶּף וְסִבּוּב שֶׁסָבַב אֶתְמוֹל, הוּא מַקִּיף וְסוֹבֵב הַיּוֹם:

הוֹלֵךְ אֶל־דָּרוֹם. לְעוֹלָם בַּיּוֹם:

וְסוֹבֵב אֶל־צָפוֹן. לְעוֹלָם בַּלַּיְלָה:

סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ. אֶל־פְּנֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, שֶׁפְּעָמִים מְהַלַּכְתָּן בַּיּוֹם, וּפְעָמִים מְסַבַּבְתָּן בַּלָּיְלָה. בְּתַמּוּז מְהַלַּכְתָּן, וּבְטֵבֵת סוֹבַבְתָּן. אַף הָרְשָׁעִים, כָּל־מַה שֶּׁשִּׁמְשָׁן זוֹרַחַת סוֹפָן לִשְׁקֹעַ. כָּל־מַה שֶּׁהֵם הוֹלְכִים וּמִתְגַּבְּרִים, סוֹפָם לָשׁוּב אֶל מְקוֹם צַחֲנָתָם. מִמְּקוֹם הַטִּנֹּפֶת בָּאוּ, וְלִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת יֵלֵכוּ. וְכֵן:

הולך. י״א כי גם הפסוק הזה על השמש ידבר שפעם נוטה אל צפון ואל דרום ויפרש הרוח פאה וזה איננו נכון ויורה עליו ועל סביבותיו שב הרוח וכל הפסוק הוא בענין הרוח שפעם יתנועע האויר לפאת צפון ופעם לפאת דרום ויסוב מדרום לצפון על פאת מזרח ומצפון לדרום על פאת מערב על כן אמר סובב הולך הרוח ובסוף ישוב על סביבותיו כשוב השמש כי היא סבת רוב תנועות הרוח ויורדי הים ידעו מהם שהם על דרך אחד ביום לשנה:

הולך אל דרום. בהיותו הולך בפאת המזרח הנה באמת הולך הוא כלפי הדרום בהכרחת גלגל היומי ואם כי הוא יסבב בגלגלו להפנות כלפי הצפון:

סובב סבב וגו׳. רוצה לומר אף שבכל פעם שיסבב הוא ללכת מהלכו למחוז חפצו, לא מילא תשוקתו והרצון הולך ממנו, כי יד גלגל היומי גברה עליו ובטל רצונו:

ועל סביבותיו וגו׳. רוצה לומר עם כל זה חוזר עליו הרצון בכל פעם לסבב על סביבותיו כאשר מאז:

הרוח. ענינו רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לז ז):

סביבותיו. ר״ל סבובו.