אִיּוֹב ט׳ · כ״א

לא אדע נפשי - בתימה, או לא אדע רע לנפשי.

תם אני. עם כי אני תם וישר ולא ימצא בי עון עכ״ז לא אכיר בי נפשי החיונית כי הריני כמת ובעבור זה אמאס חיי כי טוב לי המיתה:

תם, ר"ל ואם אומר שבאמת אני תם ובכ"ז לא אדע נפשי, שבכ"ז איני יודע את עצמי, ויוכל להיות שאני רשע ושהכני במשפט, שבזה אצדיק את האל כפי טענת אליפז שאמר האנוש מאלוה יצדק, ע"ז אמאס חיי כי נבחר מות מחיי בוז כאלה, שהגם שהוא יודע שהוא צדיק יאמר שאינו יודע את נפשו ושהוא רשע. (וגם ר"ל שמזה אני מברר שהגם שאני תם בכ"ז לא אדע נפשי כי התמימות שלו אינו בפני נפשו ורצונו ובחירתו רק הוא מוכרח ע"ז מטבע יצירתו כי אין בחירה בידו וא"כ אין מגיע לו שכר על צדקתו, וע"כ אמאס חיי אחר שהיא מוכרחת במעשיה ואין לה שכר ועונש):

תם אני לא אדע נפשי. ר"ל הנני אפס ותם עד שלא אדע בעצמי נפשי ר"ל שאין נכרים כחתיה באיברי: