לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּה (וגיש) [וְג֣וּשׁ] עָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וגוש - יש אומרים: שהוא מן נגששה כעורים. ואחרים אמרו: שהוא מין חיות. והקרוב שהוא מין עפר, כעניין מישני אדמת עפר יקיצו.
רגע - א"ר משה: נבקע וכמוהו על רגעי ארץ רגע אחד ממנו וענינו חלק. ואמר כי וימאס מן נמס והאל"ף תחת הסמ"ך כאל"ף אשר בזאו נהרים. והנכון בעיני: שרגע מן רוגע הים ויהיה וימאס כמשמעו, בעבור שנשתנה.
לבש. הנה מרוב פצעי הנגעים עלתה הרמה על בשרי והיא כאלו לבושה מהם ומגוש עפר הארץ כמ״ש למעלה והוא יושב בתוך האפר ועפר ואפר אחד הוא:
עורי. עור בשרי נתבקע ונמס:
וגוש עפר. חתיכת עפר ובדרז״ל גזרו על גושה (שבת טו):
רגע. נתבקע כמו ואל רגעי ארץ (תהלים לה):
וימאס. מל׳ המסה:
לבש בשרי רמה וגוש עפר, ר"ל הרימה והגוש עפר שאני לבוש בהן אינם לבוש אל עורי רק אל בשרי כי עורי כבר רגע ונבקע ונמסס מפני השחין, והרמה והעפר הוא המלביש את בשרי תחת העור שהיה לבוש בו תחלה, וא"כ איך אוכל לעשות דבר לשלימותי אחר שהייתי כמת אשר נאכל חצי בשרו:
רגע וימאס. נבקע והיה נמאס מצד הליחה הסרוח' אשר בו:
