הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הינהק - אין לו חבר בלשון מקרא וידמה ללשון קדר.
בלילו - מן: ויבל לחמורים, בליל חמיץ. והטעם: כי היושב בהשקט לא ישאג ולא ידאג וכמו כן אתם יאמר איוב לחבריו, ועוד שתדברו דברים שאין בהם ממש וזה טעם: היאכל תפל מבלי מלח.
הינהק. וכי יצעק הפרא כאשר יעמוד על הדשא ולא יחסר מאכלו וכי יצעק השור כשעומד על התבואה הבלולה במוץ וכאומר הלא בהמה שוטה לא תצעק בחנם ומכ״ש איש כמוני:
הינהק. כן נקרא קול צעקת הפרא והוא מל׳ ונאק נאקות (יחזקאל ל׳:כ״ד) בחלוף ה״א באל״ף וכן בין שיחים ינהקו (לקמן ל):
יגעה. כן יקרא קול צעקת השור כמו הלוך וגעו (ש״א ו):
בלילו. מל׳ בלבול וערבוב:
(ה-ו) הינהק, והדלתות מגבילות, הינהק פרא עלי דשא היאכל תפל מבלי מלח, אם יגעה שור על בלילו אם יש טעם בריר חלמות, ר"ל הפרא אשר מאכלו מאכל גרוע, שאינו אוכל רק דשא, היקוץ במאכלו וינהק לאמר, איך אוכל את הדשא שאין בו מלח, ואיך אוכל תפל מבלי מלח, או השור שבוללים לו מינים גרועים למאכלו, ובוללים לו את החלמות, שהוא מין ירק לח שאין בו טעם, הכי יגעה לאמר, איך אוכל את החלמות היש שום טעם בריר שלו וליחו, והנה הבע"ח אשר מאכלו גרוע מאד בכ"ז לא יקוץ בו, ולא כן אנכי שאף שמאכלי מוטעם ומשובח בכ"ז אני קץ בו כ"כ, עד כי.
בלילו. ר"ל תבואתו שאוכל ממנ':
