אִיּוֹב מ״א · א׳

הן תוחלתו נכזבה. הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו:

הן תוחלתו נכזבה - כי ממראיו לבדו יפול האדם.

יוטל - מגזרת ויטילו את הכלים.

הן תוחלתו. הנה תקות הנלחם עמדו תכזב ותשקר בו כי תקותו נאבדה:

הגם. יש תמיהות שהן קיימות וכן ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית י״ז:י״ז) ור״ל הנה גם אל מראית פניו יושלך האדם מעמוד נגדו כי אימתו רבה ואיך א״כ ילחם עוד עמדו:

יוטל. יושלך:

(א-ב) הן תוחלתו נכזבה, התוחלת שהיה לו להלויתן עד עתה נפסקה שעד עתה היה לו תוחלת והיה בוטח בלבו כי גם אל מראיו יוטל, לא אכזר כי יעורנו שמי שיעורר אותו משנתו והוא לא אכזר על נפשו, יוטל ויפול לארץ מרוב פחד גם אל מראיו, כשיראנו לבד בעת יתעורר, יוטל מרוב הפחד שירא ממות, כן היה לו תוחלת עד עתה, ובטח שלא יקרב איש אליו אף להביט אליו, ועתה נכזבה ונפסקה מאתו התוחלת הזאת, כי מי הוא לפני יתיצב אחר שנתתי לך יכולת האל, איך יתיצב לפני, וא"כ כשתשים עליו כפיך יתבטל נגדך כמו נגדי, אשר אין בריה שתתקומם לפני:

אל מראיו יוטל. כשיראה הארם ענייני זה הרג יוטל ויושלך לרוב הפחד: