אֲשֶׁר־חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶת־צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֝רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ליום קרב - כמו: השליך אבנים גדולות וברד שהיה במצרים. והגאון רב סעדיה פירש: אי זה הדרך ישכן אור על מקום שיש בארץ, שהוא אור כלו חוץ מיום אחד. והפך הדבר ומקום שיהיה שם האור חצי שנה, אף על פי שדבריו נכונים אינם מענין הפסוקים. וכן פי' אי זה הדרך יחלק אור. יש אומרים: שזה האור הוא גשם.
אשר חשכתי. אשר מנעתי מלרדת במצרים כמ״ש ויחדלו וכו׳ לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) ונשארו תלויים באויר להיות מוכנים לעת צר להצר לחמשת מלכי האמרי כמ״ש וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י׳:י״א) וליום קרב ומלחמה של גוג כמ״ש ונשפטתי וכו׳ ואבני אלגביש וכו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ב) כן דרז״ל:
קרב. גם הוא ענין מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמד):
אשר חשכתי, נגד אוצרות שלג אמר שחשך אותם לעת צר, מצייר ההרים האלה כמקומות בצורות ששם ישגב ומשם ילחם על אויביו, כי ממקומות האלה יתגוללו גבעות שלג וקפאון על ידי רוחות וע"י סבות אחרות, ויחריבו ערים וכפרים וימיתו אדם ובהמה רבה, ונגד אוצרות ברד אמר אשר חשכתי ליום קרב ומלחמה, שמצייר אותם כחצים ביד ה' שיורה וישליך אותם על אויביו, כמו אבני אלגביש במורד בית חורון, וידוע שהברד יעשה לפעמים הריסות גדולות, כמו הברד שירד בשנת תקמ"ח שהחרים רבים, וכ"ז מורה השגחתו שמלבד שהשלג והברד הם לתועלת ולקרר ולמזג האויר, הכין בו ללצים שפטים ועונשים לרשעים:
חשכתי לעת צר. מנעתי אותם לי ואצרתי אותם להשתמש בהם בעת צר ר"ל להגיע הרע לראוי לו:
