אִיּוֹב ל״ד · י״א

כי פועל אדם. כפי פועל האדם כן ישלם לו אם טוב ואם רע וכפי אורח איש כן יזמין לו וכפל הדבר במ״ש:

ימציאנו. ענין הזמנה והושטה כמו וימציאו בני אהרן (ויקרא ט׳:י״ב):

כי פועל אדם ישלם לו. (ולא לבד שישלם לו את פעולתו. כי ראוי שכארח איש ימציאנו. שלא ימציא לו גמולו וענשו כארח אלהים רק כארח איש. ר"ל שלא יעליל עליו שרוצה שיעבדהו לפי גדולת ה' שהוא בלתי ב"ת. רק שימציא לו את פעלו כפי ארחו ודרכו של איש. שהוא בעל חומר. וראוי שידע חלישת כחו ואת יצרו ולא יכביד עליו יותר על כחו). כ"ז מוסכם מן השכל. וא"כ יפלא למה לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים? ולמה לא ישלם לו גמולו. הלא חלילה לאל מרשע? מזה הוכיח שהמשפט הפרטיי האישיי אינו יוצא מאת ה'. כי הוא אינו משגיח על הפרטים. רק מסר הנהגה זאת אל המערכת שהיא לא תבדיל בין צדיק לרשע. ואחר שהנהגה זו היא לצורך כללות המציאות שהוא עולם ההויה וההפסד הכללי. א"כ.