וְזִהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה׃

וזהמתו - כעניין יתעב ויבאש לו, וכן הוא בלשון קדר ואין לו חבר במקרא.

וזהמתו. ואם עדיין לא השכיל אזי תכבד החולי עד כי נפשו החיוני תמאס את הלחם:

מאכל תאוה. תמאס אף מאכל ערב שכל אדם תאב לה:

וזהמתו. ענין מיאוס ותיעוב ובדרז״ל ואין מעבירין הזוהמא (חולין קה) ור״ל המאוס והלכלוך:

וזהמתו חיתו לחם, שגם לחם חייתו מזוהם ונתעב בעיניו, ר"ל לחם הצריך אל חייתו, ונפשו (תזהם) גם מאכל תאוה, מאכל שהיה מתאוה אליו תמיד:

וזהמתו. מענין מיאוס והרצון שנפשו תביאהו למאוס בלחם: