הֶן־זֹ֣את לֹא־צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵאֱנֽוֹשׁ׃

ירבה - יגדל, והעניין כי תאמר כי גדול האל מאנוש, ועניינו בעבור, שלא צדקת אענך שאראה לך גדולת המקום.

הן זאת וגו׳. ר״ל הנה זאת אשר אענך שלא תצדק בתרעומותיך הוא על כי ירבה אלוה במעלה מן האנוש ואם האיש השלם אינו מבקש עלילות כ״ש המקום ב״ה אשר יגדל מאד ממעלת האבות וכאומר לא אשיב לך כמו שהשיבו רעיך שלא תצדק בעבור כי אתה מלא עון כי יתכן שאתה צדיק ועכ״ז לא תתרעם בצדק כי בודאי הדין עם המקו׳ וכאשר יפרש אמריו למטה במענה הזאת חשבת למשפט וכו׳:

ירבה. יגדל כמו ורבי המלך (ירמי׳ מא):

הן זאת לא צדקת אענך, ר"ל אענך כי לא צדקת בזאת, במה שאתה אומר כי ירבה אלוה מאנוש, מה שאתה אומר שהאלהים יבקש מן האדם דברים רבים וגדולים רב מכדי כחו ויכלתו, זה אינו אמת, כי באמת העבודה שיבקש ה' מן האנוש לא ירבה ממנו, שלא יבקש ממנו דברים רבים ועצומים, רק כפי כח האדם, כפי מה שיוכל לעבדהו מצד שהוא בעל חומר, ולא יעליל עליו עלילות שיעבדהו כאחד מצבא מרום, וכ"ש שיענישהו על ענינים שאין בכח האדם לעשותם, כפי דעתך שהאדם מוכרח במעשיו, ובכ"ז יענישהו ה' עליהם, בכ"ז לא צדקת:

ירבה אלוה מאנוש. מגזרת רבים ונכבדים והרצון שהש"י יותר נכבד מאד מהאדם: