וְיִחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ׃

ויחלו - מן יחל ישראל.

ויחלו. היו מייחלים ומקוים לשמוע אמרי כאשר יקוו אנשים למטר השמים ולאחר זמן באיחור רב פתחו פיהם לדבר דבריהם כי המתינו עד אשר אדבר אני כל דברי תחילה:

פערו. פתחו כמו פערו עלי בפיהם (לעיל טז):

למלקוש. ענין איחור וכן וכרם רשע ילקשו (לעיל כד) וכן יקרא גשם המאוחר מלקוש:

ויחלו כמטר לי, כמו שהצמחים שואפים למטר שהוא חייהם, וגם אם חזרתי שנית להוכיחם היו דומים כצמחים אשר פיהם פערו למלקוש לקבל בצמאון גם המטר היורד באחרונה:

ופיהם פערו למלקוש. ופיהם פתחו לשאול עצתי כמו שיקוה אדם למלקוש ויבקשנו: