מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃

מה יעצת. מהו העצה שנתת למי שאין בו חכמה לדעת משכלו:

ותושיה. וכי הודעת חכמת אלהות בשעור מרובה וכפל הדבר רבות פעמים כדרך המהתל ומלעיג:

ותושיה. כן יקרא החכמה כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים:

(ג-ד) מה יעצת ללא חכמה, השטה שלי שהיתה אצליכם שטה סכלה חסרה חכמה, הלא אתה יעצת לה עצה, במה שקשרת ההשגחה עם המערכה, ואמרת שהגם שהכל לפי המערכה והמזל בכל זה ה' משגיח על מעשי בני אדם, ובזה תושיה לרוב הודעת, הודעת את הדבר הזה באופן שרוב בני אדם יקבלו אותו, אחר שאמרת שעם כ"ז ה' משגיח, אבל בעקר הדבר הלא חזקת את שטתי שהכל תלוי במערכה ושה' לא ישנה את המערכה מפני מעשי בני אדם, והצדיק שמזלו רע יעונה ביסורין והרשע שמזלו טוב מצליח, שכ"ז מסכים עם שטתי, ועז"א את מי הגדת מלין הלא אתה מדבר עמי ונשמת מי יצאה ממך הלא נשמת שטתך לקוחה ממני שהמערכה שוטלת בעולם וא"כ נשארה השאלה שלי בתקפה שהלא א"כ יש עול בהנהגה ורוע הסדר, ומפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, ומה שאתה אומר שעקר הגמול והעונש הוא אחר המות אני אומר, וכי.

ותושיה. הנימוס והסידור האלהי הנמצא בנמצאות: