הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם־מַ֝דּ֗וּעַ לֹֽא־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי׃

האנכי. וכי אנכי אדבר דברי אל אדם לשאחשוב אין דעתו עליו להשיב אמרי הלא אל ה׳ אדבר:

ואם מדוע. ר״ל ואם כן הוא שאל ה׳ אדבר והוא איננו משיב לי מדוע א״כ לא תקצר רוחי ואיך לא אצעק במר נפש:

שיחי. אמרי:

תקצר רוחי. היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה:

האנכי לאדם שיחי, הנה התשובות שהשבתם על הצלחת הרשע, שהוא מלא פחד כתשובת אליפז, או שיכרתו זרעו ונפשו כתשובת בלדד, או שימות פתאום כתשובת צופר, שכ"ז השיבו לכוין על איוב שהוא רשע בעיניהם והצלחתו לא נתקיימה, ע"ז משיב להם וכי היתה שאלתי על אדם אחד מדוע הוא מצליח והוא רשע, שע"ז היתה תשובתכם נכונה, וז"ש האנכי שיחי ווכוחי לאדם יחידי, או האם שיחי ווכוחי הוא מדוע לא תקצר רוחי, שכל וכוחי יהיה רק עלי להתוכח עמכם על סבת קוצר רוחי שאיני יכול לסבול היסורים, כמו שבוכוח הראשון של צדיק ורע לו שהיה הוכוח רק מעניני איוב ועל יסוריו לבד, שאז היו תשובותיכם נכונים, אבל הלא שאלתי היא שאלה כללית על כל בני אדם, שנמצאו רשעים הרבה מצליחים, ובזה היה צריך שתשיבו ג"כ תשובה כללית שכל רשע מלא פחד או זרעו נכרת או מת בקוצר ימים, וזה אינו אמת כמו שיבאר, וז"ש.