אִיּוֹב כ״א · א׳

פתיחה למענה השלושה עשר מענה איוב

אחרי שהגידו שלושת הריעים דעתם על השאלה של שלוות הרשעים, בא איוב במענה הזה להשיב תשובה כוללת על כל דבריהם, כי הם בתשובותיהם כוננו את חצים על יתר לירות אליו למטרה, שהרעות שהשיגו את איוב, שהוא רשע בעיניהם, היה אצלם תשובה כוללת על הצלחת הרשעים, שלא יהיה להם אחרית, כמו שלא נתקיימה ההצלחה ביד איוב, על זה השיב להם דברים נכוחים, כי הלא שאלתו היא שאלה כוללת על כלל בני האדם שנמצא ביניהם רשעים מצליחים (ד ה ו), ובזה לא העלו ארוכה בתשובותיהם:

• לא כמו שאמר אליפז, שהרשעים מלאים פחד תמיד ואינם בוטחים בהצלחתם, כי נמצאו רשעים בוטחים ושלוים (ט י יא),

• ולא תשובת בלדד, שייכרת מינם ושאריתם המיני והאישיי, כי נמצאו רשעים שבניהם חיים ומצליחים (ח), וביתם מתקיים זמן רב (כ-כט), ומה שיאמר שנפשם תיכרת ויקבלו עונש בעולם הנצחי, מי יודע מעונש זה הצפון והנעלם מעיני כל, והמוות פורש כנפיו על כל בשר באין הבדל, כצדיק כרשע לקברות יובל, ומי יודע אם יש חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר הם הולכים שמה (ל-לד),

• ולא תשובת צופר, שהרשע מת פתאום וירד חיים שאולה, שזה גם כן מהצלחתו, שימות בלא ייסורים, וזאת אשר יתאווה (יב יג), והכי זה מן היושר והצדק, שהצדיק שסבל מכאובות ימות בנפש מרה, והרשע ימות בעצם תומו ובשלוה, ושניהם ירדו אלי קבר בשווה כצדיק כרשע (כב-כו)?! וגם אם ייכרתו בניו אחרי מותו, בעונש זה לא ירגיש הרשע אחרי שכבר אינו במציאות, והיה ראוי שישיגו עונשי ה' אותו בעצמו, ושיארכו ימי יסוריו למען יכיר את עונשי ה' (יז-כג).

ובזה נסתרו כל תשובותיהם, ונשארו מעל.

ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר: