אוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרְכֶֽךָּ׃

אל עצמו ואל בשרו. במכאובי הגוף עצמו הקשה מאבדן הבנים והעושר:

אל פניך. כמו על פניך ור״ל בעבור כעסך יגדף כלפי מעלה:

אולם, אך בזה תבחנהו בחינה ברורה, אם תשלח ידך ותגע אל עצמו ואל בשרו לא בעורו לבד רק מכה הנוגע בעצמו ובשרו שיש בה סכנת נפש עד שיתיאש מרפואה, ואז לא יהיה לו במה להתנחם ומה לירא ולקוות אז על פניך יברכך ויגנה הנהגתך: