אִיּוֹב ב׳ · ג׳

ותסיתני - דברה תורה כלשון בני אדם. והעניין שיחשבו אנשים שאין להם דעת, שיכולת להסית אותו.

ועודנו. עם כי הוכה שבר על שבר עודו אוחז בתמימתו:

ותסיתני. דבר בלשון בני אדם ור״ל קטרגת עליו להשחיתו בחנם מבלי עון כ״א לנסותו:

ועודנו. ועודו הוא:

ותסיתני. מל׳ הסתה ופתוי:

לבלעו. להשחיתו כמו בלע ה׳ (איכה ב):

ויאמר השמת לבך אל עבדי איוב, שבו א"א שיחול בו גם ההפסד ההוא הפרטי אחר שהוא ירא אלהים וטבעו מחייב שלא יחלה ולא ידוה, וגם על מה שסלקתי השגחתי ממנו ועזבתיו בידך להפסיד קניניו ובניו היה שלא כדין אחר שעמד בנסיון ועודנו מחזיק בתומתו, שמזה התברר שעובד מאהבה לא בעבור תקות גמול ויראת עונש, וא"כ מה שהסת אותי לבלעו היה חנם: