דְּֽעוּ־אֵ֭פוֹ כִּֽי־אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף׃

ומצודו - ענינו מצודתו.

דעו. הנה לא כן הוא אך דעו איה פה המתווכחים עמדי כי אלוה מעוות משפטי אף רשתו אשר סיבב עלי ללכדני היא בעוות לא בעבור עון מה:

ומצודו. כעין רשת וכן ונתפש במצודתי (יחזקאל י״ב:י״ג):

הקיף. מל׳ הקפה וסבוב:

דעו אפו כי אלוה עותני. שהיסורים האלה אינם כפי הדין רק בעוות הדין ובעול, ומצודו עלי הקיף. תפס הלשון שאמר בלדד כי שולח ברשת ברגליו. ואמר שהקיף עלי מצודו שלא במשפט רק בעוות הדין:

ומצודו. רשתו: