אִיּוֹב ט״ו · ח׳

ותגרע אליך - המגרעת היתה לחכמה והצטרכ' אליך, או תשים החכמה אצלך גרועה ותהיה התי"ו לנוכח.

הבסוד. ואם תתפאר למולו במרבית הידיעה הבאה מפאת החכמה האם התבוננת בסוד אלוה להבין מסתוריו:

ותגרע. וכי הגרעת את החכמה מיתר האנשים לקחתה אליך כאומר וכי כל החכמה לקחת לעצמך לך לבדך ואין לזרים אתך:

הבסוד אלוה תשמע, ובעת שרצה ה' להוליד אותך שתצא לפועל להיות אדם הראשון, קרא ה' צבא מלאכיו והתיעץ עמהם על איזה אופן יברא אותך, ואתה שומע סוד אלוה ועצתו עם מלאכיו, ותגרע אליך חכמה, ותגרע קצת מחכמת האל אליך, ותאמר שעצתו לא טובה ותיעץ שיברא אותך באופן אחר יותר טוב, והיא מליצה נשגבה, שאחר שעברו דורות אין מספר מבני אדם, וגם קודם בריאת האדם נוצרו הרים וגבעות ונמצאים אין חקר בחכמתו, יעמוד איש אחד להתלונן על בריאת האדם, כאלו הוא חכם יותר מכל הדורות שעברו ומן ה' מחולל כל, ורוצה שיתחרט ה' ממעשהו וישנה כל הטבע כפי עצתו ורצונו, הלא הוא סכלות שאין למעלה ממנו:

ותגרע אליך חכמה. ותמנע לך החכמה עד שתהיה כולה לך ואין לזרים אתך: