אַ֭ף כִּי־נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח אִישׁ־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה׃

אף כי. כ״ש האדם הנתעב במעשיו והנבאש במעלליו ומרבה לעשות עול כדרך השותה את המים אשר ירבה לשתות די ספוקו על כי אין הדרך לתת בעדו מחיר ואם כל אלה בו א״כ כ״ש הוא שיש לו חסרון רב מול שלימות המקום ב״ה ואיך א״כ יצדק:

ונאלח. נבאש כמו יחדיו נאלחו (תהלים נג):

אף כי נתעב ונאלח, שהאיש נתעב מצד פחיתת חומרו ונאלח מצד רגשות תאוותיו.

והוא שותה כמים עולה, שטבעו נוטה לעשות עולה כמו שהטבע בטבעו לשתות מים, והוא קיצור מדברים שאמר בסי' ד' שראה בנבואה שיען שהאדם עלול לחטוא מביא יסורים למרק חטאיו כדי שלא יאבד בעולם הנצחי:

ונאלח. נתעב ונמאס: