אִיּוֹב ט״ו · א׳

פתיחה למענה השמינית מענה אליפז

הנה, אחר שחידש איוב עתה שאלתו השניה, שהוא מפני מה יש רשע וטוב לו, שהתשובות שהשיבו הריעים המתווכחים על השאלה של צדיק ורע לו לא יספיקו להשיב שאלה זו, שבו המתווכחים לערוך מערכה שניה, והגיד כל אחד דעתו בתשובת השאלה הזאת.

ודעת אליפז, שהצלחת הרשע היא רק הצלחה מדומה, ואינה הצלחה אמיתית, שהגם שלפי ראות העין תראהו מצליח, אוסף הון וחיל וקניינים, ליבו תמיד מלא פחד, ודומה לו תמיד כאילו נרדף מפני חרב, וכאילו כבר השיגהו ריש ועוני וכל רעות הזמן, עד שליבו לא ישמח מעושרו, וירגז וידאג ויתבהל תמיד, כי זה מעונשי השם על אשר עשה הרע בעיניו להכעיסו, שיערבב את לבבו ורעיוניו וכוח דמיונו בפחד ורעדה, ועיקר ההצלחה היא שלוות הנפש ומנוחת הרוח ושמחת הלב, וטוב פת חרבה ושלוה בה.

וכל זה היה באיוב, כמו שאמר (איוב ג כה): כי פחד פחדתי ויאתייני, והפחד התמידי הזה אשר ירדפנו הוא אות על סופו, שסוף שייכרת הוא וזרעו וכל אשר לו, כמו שהיה באיוב, זה תורף דעת אליפז.

אולם בראשית דבריו התווכח עמו שנית על שכפר בגמול הנפש לעולם הבא, שהגם שכפר בתחיית הגוף לא יוכל לכפור בהשארת הנפש הנצחיית, ובה תלויה האושר האמיתי וההצלחה הקיימת (פסוקים יא יג);

וכן על מה שכפר בבחירה, והחזיק שהאדם מוכרח במעשיו, שכבר התווכח על זה במענהו הראשון, משיב לו שנית, שכל חכמי לב מרגישים בעצמם שהם חפשים בבחירתם ושאין שום כוח אחר מעורב בו להכריחו על מעשהו (פסוקים יח יט), וממילא אחר שהאדם חפשי במעשהו יש עליו דין וחשבון, ואי אפשר שלא חטא איז חטא שבעבורו יחוייב העונש, ומענישו ה' עונש זמני בייסורים בעולם הזה כדי שלא תאבד נפשו הנצחי.

והוא עצמו מה שהשיב במענהו הראשון, רק שם לא ביאר בפירוש שבא העונש כדי להצילו מכריתת הנפש, רק שבאים עליו ייסורים לפי שעה כדי שלא יאבד לנצח על־ידי מיתת הגוף קודם זמנו, ועל זה התווכח איוב, והראה שאין הבדל בין אם מת עתה (כי זמן הייסורים נחשב כמיתה), ובין אם ימות אחרי זה, כמו שהאריך בסימן ז, ועתה ביאר לו שיש גמול לנפשות, וחיי הנפשות הם חיים נצחיים, וטוב ייסורים וגם מיתה זמנית מאבדון נצחי (יד-יז).

מלבד זה, תחת שבתחילה ייחס אליו חטא קל, שלא עבד מאהבה, עתה החזיקו לרשע גמור, אחר שפער פיו לכפור בכל פינות האמונה, ונראה מתוך דבריו שלא דיבר כן מתוך ייסוריו שאין אדם נשפט על צערו, כי ממה שהדברים מסודרים בפיו, וממה שהציע שיטתו בלשון לימודים, מבואר שחשב וסידר דברים אלה זה ימים רבים, בעוד היה בשלוותו (ב ז).

וחוץ מזה לעג על סכלותו מה שהתלונן על בריאת האדם, כאילו הוא האדם הראשון שנברא בעולם, והלא כבר עברו דורות אין מספר אשר ראו חיים ושמחו בעמלם, וכולם מודים לה' חסדו, וכי יכריע הוא את כל העולם כולו?! והחומר יאמר ליוצרו מה תעשה ופעלך ידיים אין לו?! (ז-יא).

ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר: