וְֽ֭רָבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים׃

ורבצת. וכאשר תרבץ לנוח אין מי יחרידך:

רבים. גדולי העם יחלו פניך למלאות משאלותם בהיות לאל ידך:

ורבצת. ענין השכיבה לנוח:

יחלו. ישאלו ויבקשו:

רבים. גדולים כמו ורבי המלך (ירמיה מא):

ורבצת, שם לבטח ואין מחריד, לא כעוה"ז שרבו המחרידים מהתאוות ומלחמות היצר ופגעי העולם המחרידים את הנפש, וחלו פניך רבים, כמו שמתפללים על קברי הצדיקים: