כִּֽי־הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאׇהֳלֵיהֶֽם׃

אֲרֵי הָא יִגְלוּן מִן קֳדָם בָּזוֹזִין לְמִצְרַיִם יִתְכַּנְשׁוּן לְמָפֵיס יִתְקַבְּרוּן בֵּית חֶמְדַת כַּסְפְּהוֹן קַרְסוּלִין יִשְׁרוּן בְּהוֹן חֲתוּלִין בְבִרְנְיָתְהוֹן:

כי הנה הלכו - מפחד שוד שיבואם יש מהם שימותו במצרים גם בדרכים, על כן אמר: תחמד לכספם, והנה לשוד ילכו.

הלכו משוד. כאשר ילכו מארצם מפני השודד הנה מצרים תקבץ אותם כי שם יבואו עם יוחנן בן קרח כמ״ש בירמיה (מג):

מוף תקברם. כי שם ימותו ע״י חרב נבוכדנאצר ולא ישובו לארצם:

מחמד לכספם. בתי חמדתם שהם אוצרות כספם הנה הקימוש יירש אותם כי שם תצמח ובאהליהם תצא החוח:

משוד. מל׳ שודד ועושק:

מוף. יתכן שהוא נוף והוא שם מקום במצרים ובאה המ״ם במקום הנו״ן וכן כמהם וכמהן (ש״ב יט):

מחמד. מלשון חמדה:

קימוש. מין קוץ:

יירשם. מל׳ ירושה:

חוח. מין קוץ:

כי הנה הלכו משד, לעומת מ"ש ושב אפרים מצרים, וישראל היו חושבים שהם שבים לארץ מולדתם כי האומה בראשיתה נולדה במצרים, ודומה בעיניהם כמי ששב אל ארץ מולדתו ששם ינק משדי אמו, והוא שב אל שדי אמו ואל חדר הורתו, ועפ"ז אומר הנביא כי הוא דמיון כוזב, כי באמת א"י הוא שדי אמם, שם ינקו דבש וחלב והיא ארץ הורתם, כמ"ש על שדים סופדים (ישעיה ל"ג), ועתה שגלו מארצם הנה הלכו משוד אמם, ודומים כמי שהולך מארץ מולדתו אל ארץ קבורתו, כי למצרים הם הולכים למות ולהקבר שם, כי מצרים תקבצם כדי שמוף תקברם כי שם תהיה קבורתם, ומי יהיה היורש את נחלתם ואת עשרם, אמר המקום שהיה מחמד לכספם קימוש יירשם וחוח הוא יהיה השוכן באהליהם אשר ישארו שממה: