לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃

על כל גרנות. כדרך זונה שנותנין לה דגן בגורן באתננה:

לָא יְתוּבוּן בַּאֲרַע שְׁכִנְתָּא דַייָ וִיתוּבוּן דְבֵית אֶפְרַיִם לְמִצְרַיִם לְאַתּוּר יִגְלוֹן מְסָאָב יֵיכְלוּן:

לא ישבו, ובאשור טמא יאכלו - כי כן היו אוכלין בארץ ה', אחר שלא יתנו קודש השם ויתנו אתנן.

לא ישבו וגו׳. כי יגלו ממנה:

ושב. מפני אויב ינוס למצרים לשבת בה:

ובאשור. בהיותם בגולה באשור יאכלו מאכל טמא ומאוס כי לא יוכלו לשמור מאכלם בנקיות:

טמא. ר״ל מתועב ומאוס:

לא ישבו בארץ ה' כי יגלו מן הארץ ע"י עונותיהם והארץ תשאה שממה, ועי"כ ושב אפרים מצרים להתישב שם, ובאשור שלשם יגלו יאכלו את לחמם טמא בגוים, והנה היין היה מתברך בזכות היושבים בארץ ועתה תירוש יכחש בארץ כי לא ישבו בארצם, ועוד היה היין מתברך בשביל הנסכים שהיו מקריבים כמ"ש חז"ל, וגם זה לא יהיה עוד, כי.