תֵּן־לָהֶ֥ם יְהֹוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים׃

הַב לְהוֹן יְיָ יַת תּוּשְׁלְמַת עוֹבָדֵיהוֹן הַב לְהוֹן רֶחֶם מַתְכֵּיל וּשְׁדֵין יְבִשִׁין:

תן - יתפלל הנביא אחר שגזרת עליהם שיוציא כל אחד בניו אל ההורג, אולי ימותו קטנים ולא יהיה צערם גדול, וזה תן רחם משכיל - שימותו בבטן והילודים ימותו באפס חלב.

צומקים - כמו צמוקים יבשים.

תן וגו׳ מה תתן. ר״ל מה שתתן לאח״ז תן להם מיד וחוזר ומפרש תן להם רחם משכיל וגו׳ ר״ל למה ימותו הבנים בנערותם להרבות אבלם טוב יותר שתתן להם רחם משכיל שנשי אפרים יפילו עוברם מת או שיהיו שדי נשותיהם צומקים ר״ל שלא יתעברו כלל שאז השדים צמוקים ונגובים מבלי לחלוחית חלב כי כשתהר האשה מתחיל לבוא לחלוחית חלב בדדיה ולא זולת ההריון:

משכיל. מל׳ שכול ומיתה:

צומקים. יבשים ונגובים ולזה יקראו הענבים היבשים צמוקים כמ״ש ושני צמוקים (ש״א ל):

תן להם, הנביא מסב פניו אל ה' ומתפלל שלא יגלם בגולה אומר תן להם ה' מה תתן, ר"ל תן להם העונש הראוי לתת להם בעון הניאוף כמו שדרכך ליתן מדה כנגד מדה, שבעון הזנות ראוי שתתן להם רחם משכיל ושדים צומקים בענין שלא יוכלו להוליד בני זנונים ולא יוכלו לגדלם ולא יתרבו ממזרים, זה העונש הראוי, אבל לא עונש של גלות וגירוש מארצם שאינו מדה כנגד מדה: