הוֹשֵׁעַ ט׳ · א׳

אל תשמח ישראל. כשאר עכו"ם הקדמונים שהם לא קבלו תורה ולא באו לחלקי ואתה זנית מעלי ואבדת טובות הרבה:

לָא תֶחְדוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל וְלָא תְבוּעוּן כְּנִמוּסֵי עַמְמַיָא אֲרֵי טְעוּתוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלָהָכוֹן רְחִימְתּוּן לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא עַל כָּל אִידְרֵי עִבוּרָא:

אל - הטעם: כל גוי אם ישמח בבא להם גילה, דין הוא כי אין אחד מהם שיזנה תחת אלהיו, כאשר עשית אתה, אהבת לתת אתנן לבעלים תחת מעשר אלהיך וזאת הזנות, על כן גרן ויקב כי זרים יקחום, יכחש בם כאילו לא יכירם.

אל גיל. ר״ל אין ראוי לך לשמוח על שום גילה כדרך ששמחים העכו״ם על דבר גילה:

כי זנית. ולכן מהראוי שתתאונן בכל עת:

אהבת אתנן. אהבת לקבל אתנן לחזור אחריה על הגרנות ר״ל חזרת על העובדי כוכבים לבקש מהם עזרה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שחוזרת על הגרנות לקחת דגן באתננה:

גיל. ענין שמחה:

גרנות. כן נקרא מקום התבואה:

אל תשמח ישראל, אתה ישראל, לא תוכל לשמוח אל גיל כיתר עמים, כי העמים הם נתונים תחת המערכה כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים, ובעת שהמזל מצליח להם והמערכה טובה הם שמחים. אבל אינך תחת כוכבי השמים וכסיליהם, כי אתה מאורשה לה' כמ"ש בועליך עושיך ה' צבאות שמו, וכשתסור מהשגחתו לעבוד אלהים אחרים את דומה כזונה מתחת אישה, וז"ש כי זנית מעל אלהיך, אהבת אתנן את דומה כזונה שאוהבת אתנן ועי"כ היא סובבת על כל גרנות דגן לזנות שם ולקחת אתנן, כן אתה סובב מגוי אל גוי למצוא שם מחיתך: