הוֹשֵׁעַ ח׳ · ז׳

בֵּית יִשְׂרָאֵל דָמָן לִדְרוּחַ זֶרַע וְעַלְעוֹל חָצֵיד קָמָה לֵית לֵיהּ נוֹב לָא יַעְבֵּד מָאִים יִקְנוּן נִכְסִין עַמְמַיָא יִבְזוּנוּנוּן:

כי - תי"ו סופתה נוסף כמו אימתה.

אולי - ואם תאמרו אולי יעשה - דעו כי זרים יבלעוהו.

כי רוח יזרעו. ומסוף הדבר יהיה נראה כאשר זרעו הרוח ויקצרו הסופה ר״ל כמו שקוצרין מה שזורעים כן הם יקבלו גמול לפי המעשה והואיל והמעשה היה רוח ודבר שאין בו ממש כן יהיה הגמול:

קמה אין לו. זריעתם לא יבא לכלל קמה והמעט שתצמח לא יעשה קמח ואם יעשה מה הנה הזרים יבלעוהו אבל הם לא יהנו מזריעתם ר״ל לא יצליחו במעשיהם ואף מעט ההצלחה שיהיה בידם לאסוף מה מן ההון לא תשאר בידם כי האויב יקחום:

וסופתה. רוח סופה וסערה:

קמה. כן יקרא אסיפת השבלים כשעדיין עומד בקרקע וכן מגדיש ועד קמה (שופטי׳ טו):

אולי. עניינו כמו אם וכן אולי לא תאבה האש׳ (בראשית כ״ד:ה׳):

זרים. נכרים:

יבלעוהו. מל׳ בליעה:

כי רוח יזרעו, ולכן קבלו גמול כמעשה ידיהם, כמו שזרעו רוח כן יקצרו סופה שהוא גדול מרוח, קמה אין לו מן הזרע שזרעו לא יהיה לו קמה, היינו שלא ישאו פרי עמלם, ובכ"ז צמח בלי יעשה קמח זרים יבלעוהו אולי יעשה, ר"ל גם דבר שמתחיל לצמוח מעמלם הגם שאינו עתיד לעשות קמח לעולם כי הוא צמח דק שדוף קדים, בכל זה זרים יבלעוהו וישחיתוהו תיכף מפני הספק שיסתפקו אולי יעשה קמח אחר שיגדל, לכן לא יניחוהו שיגדל כלל ויבלעוהו תיכף עודנו באבו, ומפרש הנמשל.