גַּם־יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי׃ {פ}

אַף דְבֵית יְהוּדָה שְׁרִיאוּ לְאַסְנָאָה חוֹבֵיהוֹן אַף לְהוֹן יִמְטֵי חוֹבִין בַּאֲתָבוּתִי גַלְוַת עַמִי:

גם יהודה - אחר שהזכיר אפרים ושת קציר כמו ועשה קציר כמו נטע. והטעם: ששת קציר לך ועזרך לעבוד הבעל בבית אל, כאשר היה בלבי להשיב שבות עמי, שיאמרו: לכו ונשובה אל ה' ובעבור יהודה שהניח ביתי ועזרך, לא אשיב שבותך.

גם יהודה. ר״ל לא די שחטאת אתה ישראל אלא שגם יהודה עשה לך קציר וסעיף להוסיף על העברות ר״ל גם הוא אחז בדרכך כשהיה בלבי להשיב מהגולה בני השבי של עמי וכאומר עם כי היה בלבי לרחמם הנה לא ארחמם כי בני יהודה הבעירו חמתי במה שאחזו בדרכי ישראל לעבוד עבודת כוכבים כמותם והם היו סיבה לזה:

שת. ענין שימה:

קציר. ענף וסעיף כמו ועשה קציר (איוב יד):

שבות. מל׳ שבי הגולה:

גם יהודה, מוסב ע"מ שאמר למעלה מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר שדבר גם אל יהודה, ופירש תחלה חטאת אפרים שהרגו את הנביאים, ועתה שב אל יהודה, אמר גם יהודה חסדכם כענן בקר, שב לאמר שת קציר לך בשובי שבות עמי לך ישית החסד קציר כענין זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי החסד, אתה תקצר פרי החסד בעת שאשיב שבות עמי, היינו בימי חזקיה ששב ה' את שבותם ונושעו בה', אז עשה החסד קציר, כמ"ש ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה (ישעיהו ל״ז:ל״א):