הוֹשֵׁעַ ה׳ · י״ב

וּמֵימְרִי כְּעָשָׁא לִדְבֵית אֶפְרַיִם וּכְרַקָבָא לִדְבֵית יְהוּדָה:

ואני - טעם שאכלם.

ואני כעש. לכן כמו שאהיה כעש לאפרים לכלותו ולאבדו כן אהיה כרקב לבית יהודה:

כעש. היא הרמה האוכלת הבגדים כמו כבגד יאכלם עש (ישעיהו נ״א:ח׳):

וכרקב. תולעת הגדלה בעץ נרקב:

ואני כעש לאפרים, ר"ל הענין המכלה ומשחית את אפרים ויהודה אינו ענין טבעי רק השגחיי, שאני המשחית אותם כעש וכרקב המכלים וממיקים את הכל, ומדמה את ה' שהוא כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה, כי העש בא אל הדבר מבחוץ, והרקב הוא בא מן הדבר עצמו שנרקב ונימוק, עפ"ז מצייר את ה' שבא אל אפרים מבחוץ להשחיתו, כי אינו שוכן באפרים כי שכינתו הוא בציון ובא מציון לאכלו ולכלותו כעש הנכנס מבחוץ, אבל ביהודה שהוא שוכן שם דומה כרקב שסבת הרקבון נמצא בתוכו,