וְאָֽכְלוּ֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔עוּ הִזְנ֖וּ וְלֹ֣א יִפְרֹ֑צוּ כִּֽי־אֶת־יְהֹוָ֥ה עָזְב֖וּ לִשְׁמֹֽר׃

וְיֵכְלוּן וְלָא יִסְבְּעוּן יִסְבוּן נְשִׁין וְלָא יוֹלְדוּן בְּנִין אֲרֵי יַת פּוּלְחָנָא דַייָ שְׁבָקוּ וְלָא נְטָרוּ:

ואכלו - זאת היא הפקידה.

הזנו - נפשם גם אחרים ולא ירבו, כמו: ויפרץ האיש.

כי את ה' עזבו - לשמור דרכו או תורתו.

ולא ישבעו. כי תבא המארה במעיים:

הזנו. לכל בעילתם קורא זנות הואיל והמה במחשבה רעה לא לקיים מצות ה׳:

ולא יפרצו. לא יתרבו בבנים ובבנות:

לשמור. מלשמור:

יפרצו. ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב (ד״ה א׳ ד׳):

(י-יא) ואכלו ולא ישבעו, תחת שבעת שהיו הכהנים צדיקים היה בא ברכה במעיהם ובמעט שהיו אוכלים מאשי ה' היו שבעים כמ"ש חז"ל, עתה שחטאת עמי יאכלו יאכלו ולא ישבעו, וגם יען אשר הזנו את העם לרדוף אחר הזנות, לכן לא יפרצו ולא ירבו בנים ובנות, כי את ה' עזבו, לשמור זנות ויין ותירוש (אשר) יקח לב, שתחת שנצטוה הכהן לשמור משמרת ה' ולהיות קדוש לאלהיו אם במה שיפרוש מן הזנות כמ"ש אשה זונה וחללה לא יקחו, ואם במה שיפרוש מן היין והשכר כמ"ש יין ושכר אל תשת בבואכם אל א"מ, כי הזנות והיין יקחו את הלב ומטים אותו מדרך התורה והקדושה, והם עזבו מלשמור משמרת ה' רק לשמור זנות ויין שהם אצלם משמרת תחת משמרת ה', הגם שמשמרת הזה יקח לבם ויוליך אותם שולל: