הוֹשֵׁעַ ד׳ · א׳

קַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַייָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲרֵי דִינָא קֳדָם יְיָ עִם יָתְבֵי אַרְעָא אֲרֵי לֵית עָבְדֵי קוּשְׁטָא וְלֵית גָמְלֵי חִיסְדָא וְלֵית דִמְהַלְכִין בִדְחַלְתָּא דַייָ בְאַרְעָא:

שמעו. עם יושבי הארץ - היא א"י שהשם בחר. והנכון: יושבי הארץ שלו, כמו ומארצו יצאו.

כי ריב לה׳. אשר המקום יתוכח עם ישראל יושבי הארץ וכאלו יאמר הלא נתתי להם הארץ ע״מ שישמעו אלי והואיל ואינם שומעים מה להם לשבת בארץ:

כי אין אמת. שהרי אין בארץ לא אמת ולא חסד ואין מי נותן לב לדעת את אלהים:

כי ריב לה' שיעור הכתובים כי ריב לה' עם יושבי הארץ אך איש אל ירב, מספר מאמר העם, הם אומרים אל הנביאים והמוכיחים מה לכם הריב ולהוכיח, הלא הריב הזה הוא ריב ה' שהוא יש לו ריב עם יושבי הארץ על שחטאו כנגדו. ומה לו לאיש לריב את ריב ה', יריב ה' בעצמו את ריבו וישפוך חמתו על כולם אך איש לא יתערב בריב ואיש לא יוכיח, הם אומרים הנה ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ, ר"ל כי המצות נחלקו במצות שבין אדם לחברו ששרשם שיעשו אמת וחסד איש את אחיו וזה לא נמצא בארץ, ובמצות שבין אדם למקום ששרשם הוא דעת אלהים שידעו את ה' ואת דרכיו וגם זה לא נמצא בארץ, רק נמצא ההפך: