וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃

וְתִרְדַף שְׁלַם עִם עַמְמַיָא רַחֲמָהָא וְלָא תִדְבַּק יַתְהוֹן וְתִבְּעֵי סָעִיד וְלָא תִשְׁכַּח וְתֵימַר אֱהַךְ וֶאֱתוּב לְפוּלְחָן רִבּוֹנִי קַדְמָאָה אֲרֵי טַב לִי כַּד הֲוֵיתִי פָּלְחָא קֳדָמוֹהִי מִכְעַן לָא אֶפְלַח לְטַעֲוָתָא:

ורדפה - האומר כי דגשות הדל"ת, כי כן הוא כל דבר שהוא תמיד שאדם מתעסק בו ואין לו סוף אולי יפרש לנו זה המדקדק מה הפרש בין הדובר בי ובין רוח ה' דבר בי, הנני גורש מפניך, לא אגרשנו, ויגרש את האדם. אלה הגזרות נמצאו בבניין הקל ובבניין הכבד ורבים ככה. והנכון כי רדף הקל לעולם הוא אחר הבורח ומלת ירדף חשך יוצאה לשנים פעולים, וככה ורדפה את מאהביה - שתרדף אחריה בברחם להם.

ובקשתם - חסר דגש בקו"ף, כי הוא מבניין הכבד וככה שלחו באש מקדשך להקל על הלשון, על כן אלה חסרים דגש.

ורדפה. אף שתהיה רודפת אחר מערכות השמים להקטיר להם עכ״ז לא תשיג אותם להשפיע לה טובה:

ובקשתם וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

ואמרה. אז תאמר אבטח בהקב״ה כי מאז כשהיה בטחוני בו היה לי טוב מעתה:

תשיג. ענין הקרוב:

אישי. בעלי:

ורדפה, וחוץ מזה שיעכב בעדה שלא תוכל לצאת, יסבב הדבר שגם מאהביה יתרחקו ממנה, באופן שתחלה תרדוף אותם ולא תשיגם כי יברחו ממנה, ואח"כ יתעלמו מעיניה לגמרי עד שכאשר תבקש אותם לא תמצאם, ובנמשל שגם הצלחת הטבע והמערכה תתרחק מאתה עד שתתעלם מעיניה ולא תדע מקומם איה, וכן העזר והברית שהיה לה עם העמים סביבה יסור מאתה, ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, אמנם הגם שילחצנה ההכרח לשוב אלי בכל זאת לא תכיר חטאתה, רק תדמה כזונה הנ"ל שגם אחר שיתרחקו מאהביה ממנה והיא תרדף אותם ולא תמצאם עוד עד שלבסוף תהיה מוכרחת לשוב לבית בעלה לא תתחרט על מעשיה וזנותיה, כי בהפך תתאונן על מה שהיא מוכרחת לשוב לבית בעלה, ותאמר בפירוש שמה שאלכה ואשובה אל אישי הראשון אינו מפני שאני מתחרטת על מה שיצאתי מביתו לבית הזונים, ומפני שטוב לי יותר בבית אישי מבבית הזונים, כי בהפך בבית הזונים היה טוב לי יותר מבבית אישי, רק מפי כי טוב לי אז מעתה שמן המעמד שאני בו עתה שהזונים עזבו אותי ואין לי עתה עוזר ותומך מן המעמד הזה היה טוב לי אז בבית בעלי, הגם שאינו טוב מן המעמד שהייתי בו בעת שהייתי בבית מאהבי נותני לחמי ומימי, שהיה טוב לי יותר מבבית בעלי. והנמשל שגם אחר שסר הצלחתה ומצאוה רעות רבות וצרות והיא מוכרחת לשוב בתשובה, חשבה שזה בא מפני שהמערכה והמזל מתנגד לה ועומד לנגדה במערכה רעה, ואחר שעשתה כל התחבולות ועבודת נכר לרדף את מאהביה ולהשיב שפע המערכת אליה לטוב ולא הועיל לה ומוכרחת לשוב אל ה' ולחסות בצל ההשגחה, תאמר שהחסות בצל ההשגחה היא רק טוב נגד המעמד של עתה שהמערכה תתנגד לה לנגד לא לנגד הזמן שהמערכה תשקיף עליה בעין טובה שאז מוכנת לשוב אל מאהביה ולעבוד עבודת נכר: