הוֹשֵׁעַ ב׳ · כ״ה

וַאֲקַיְמִנְכוֹן קֳדָמַי בְּאַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתִּי וַאֲרַחֵים עֲלֵיהוֹן דְלָא רְחִימִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן וְאֵימַר לִדְהֲוֵיתִי אֲמַר לְהוֹן לָא עַמִי בְּרַם עַמִי אַתּוּן וְהוּא יֵימַר אֱלָהָי:

וזרעתיה - שירבו ויפרו כזרע הארץ.

ורחמתי את לא רוחמה - הם האבות.

ואמרתי ללא עמי - הם שנולדו בגלותם וזאת הנבואה לעתיד, או היא קשורה פירוש אילו שבו הגולים מדרכם הרעה היו שבים אל ארצם. ואל תתמה לומר אחר שהשם גזר עליהם שיעמדו בגולה שלש שנים רבות, איך ישובו?! כי הנה אמר ירמיהו על ירושלים ביד מלך בבל תנתן והוא מצוה עשו משפט ואם תעשו כן, לא יחרב הבית ואם לא תעשו כן - יהיה לחרבה.

וזרעתיה לי בארץ. כלפי שהיתה זרועה בארץ אחרת הנה אזרעם בארצם:

את לא רוחמה. את העם אשר לא רחמתים:

ללא עמי. לאלו אשר אמרתי עליהם לא עמי הנה אז אומר עליהם עמי אתה והוא יאמר עלי אתה אלהי ובך אני מאמין:

וזרעתיה לי בארץ עתה באר כי מ"ש במשל שתבא מענה מן ה' ותשתלשל למטה עד שהדגן והתירוש יענו את יזרעאל, יש לו מליצה גם על הזריעה שזרע את בית ישראל, והוא יהיה האות לשנות גם את שם שלשת הבנים (שנזכר בסי' א') לטובה, שהבן הראשון שנקרא שמו יזרעאל שהיה מורה על הזריעה והפיזור בארץ שוביהם, ישתנה להורות על הזריעה שיזרע אותה ה' בארץ, שיהיה מיוחד לו, שתדמה כזורע קב חטים ומוציא כמה כורים כן ירבו ויצמחו ויתוספו עליהם גרים ותעשה פרי תבואת קדש לה' לגאון ולתפארת, כמ"ש למעלה והיה מספר בני ישראל כחול הים, ובזה תענה הארץ את הדגן שתצמח מן הזריעה להיות צמח ה' לצבי ולכבוד. ונגד הבת שקרא בשם לא רוחמה, ורחמתי את לא רחמה, שירחם גלות עשרת השבטים, וזה נגד עניית השמים, כי הרחמים קטנים מן החסד ומורים על נסים נסתרים והשגחה מעוטפת בלבוש הטבע המיוחס לשמים. ונגד הבן שצוה לקראו בשם לא עמי שהם שבט יהודה ובנימין אומר ללא עמי עמי אתה, ונגד מ"ש כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם הוא יאמר אלהי, כי על שבט יהודה תתגלה שכינתי בגלוי עד שלא יהיו נסים מעוטפים בדרך הטבע רק בהשגחה גלויה אלהית, וזה נגד עניית ה' שיענה את השמים להריק שפע רצון ממעון קדשו: