וְאֶגְזַר לְהוֹן קְיָם בְּעִדָנָא הַהִיא דִיהוֹן שְׁלָם עִם חַיַת בְּרָא וְעִם עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְרַחֲשָׁא דְאַרְעָא וְקַשְׁתָּא וְחַרְבָּא וְעָבְדֵי קְרָבָא אֲבַטֵיל מִן אַרְעָא וְאַשְׁרִינוּן לְרוֹחֲצָן:
וכרתי - הפך ואכלתם חית השדה.
וקשת וחרב וכלי המלחמה - כמו באוכלי שולחניך חמור לחם, בעבור שהזכיר תחלה ושברתי את קשת ישראל והנה הטעם שישבו לבטח.
וכרתי וגו׳. ר״ל חית השדה וכו׳ לא ישחיתו בהם כאלו כרתו עמהם ברית שלום:
אשבור. ר״ל אבטל כלי מלחמה והמלחמה עצמה:
ורמש. הם בריות קטנות קצרי הרגל וכן רמש וצפור כנף (תהילים קמ״ח:י׳):
זכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה שהמערכת והטבע לא ימשלו עוד על בני האדם, רק על החיה והעוף שהם ישארו תחת הנהגת הטבע לא בני אדם כפי' רי"א, וגם כפשוטו יאמר שלא ימצא אז שום רע בעולם לא מבעלי הרצון כי יכרות להם ברית עם החיות הרעות שלא יזיקו (וגם הוא משל על האנשים הפראיים כחיתו טרף שאכלו אותם בימי קדם), וגם לא ימצאו אז רעות בעלי הבחירה כי קשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ, ועי"כ והשכבתים לבטח וכן אמר ביחזקאל (סי' ל"ד) וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישנו ביערים, וכן בהבטחות אדון הנביאים (ויקרא כ״ו:ו׳) והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם:
