וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃ {פ}

וְיִצְדְיָן בָּמַת בֵּית אֵל חוֹבֵי יִשְׂרָאֵל גְרָמוּ לְהוֹן דְיִגְלוּן כּוּבִין וְאַטְדִין יִסְקוּן עַל אֱגוֹרֵיהוֹן כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן עָקָא דְמוֹתָא דִיהוֹן דָמָן כְּאִילוּ טוּרַיָא חָפָן לְהוֹן וְרָמָתָא נְפָלוּ עֲלֵיהוֹן:

ונשמדו - במות הבעלים בסור העגלים.

ואמרו - אמר רבי משה: כי אמרו דרך משל בעבור המזבחות כדרך כי היא שמעה והטעם שלא יראו עוד. ויפת אמר: ויאמרו עובדיהם מרוב צרתם.

ונשמדו. ואז ישמדו הבמות שבבית און שהם היו חטאת ישראל:

קוץ ודרדר. כי לא יבוא מי שם ויהיו שממה:

ואמרו להרים כסונו. למען לא יראה מי בבשתם:

ונשמדו. ענין אבדון:

ודרדר. מין קוצים וכן וקוץ ודרדר (בראשית ג):

ונשמדו שעי"ז נשמדו גם במות און שהיו חטאת ישראל, וקוץ ודרדר יעלה מעתה על מזבחותם, כי יהיו שוממים וחרבים, עד שהמזבחות שעומדים בהרים ובגבעות יאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו, כי מרוב השממון יפלו ההרים והגבעות ויכסו את המזבחות ויקברו תחת ערימות עפר, וא"כ הלא היה עצתם עצה נבערה לבלי הועיל: