הַ֠בָּאִ֠ים מֵֽהַשְּׁבִ֨י בְנֵֽי־הַגּוֹלָ֜ה הִקְרִ֥יבוּ עֹל֣וֹת ׀ לֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּרִ֨ים שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ אֵילִ֣ים ׀ תִּשְׁעִ֣ים וְשִׁשָּׁ֗ה כְּבָשִׂים֙ שִׁבְעִ֣ים וְשִׁבְעָ֔ה צְפִירֵ֥י חַטָּ֖את שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הַכֹּ֖ל עוֹלָ֥ה לַיהֹוָֽה׃ {פ}

על כל, ופחוות - כנגד אבות ישראל שהם שנים עשר שבטים, רק תשעים וששה שבעים ושבעה כפי יכלתם, אין להם טעם, פרים וצפירים בלשון נקבות והפך זה נשים פילגשים בלשון זכרים.

ונשאו את העם - כטעם ינשאוהו אנשי מקומו, וכבר פורש טעמו.

הבאים וגו׳. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי:

על כל ישראל. בעבור כל ישראל:

הכל עולה. ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה:

צפירי. שעירי:

הכל עולה, כבר הזכרנו [ו' י"ז] שהיתה הוראת שעה:

הכל עולה לה'. ר"ל לבד מהחטאות והנה היה זה הוראת שעה וידמה שהקריבו פרים שנים עשר וצפירי חטאת שנים עשר להעיר על הטהרם מחטא ע"ז שחייבים הקהל על שגגת ההוראה בה פר ושעיר לכל שבט ושבט אך לא היו הפרים חטאת כי לא קרה להם זה העון אשר עליו יתחייבו זה הקרבן אך היה זה להעיר לבד על זה הדבר: