(ואוצאה) [וָאֲצַוֶּ֤ה] אוֹתָם֙ עַל־אִדּ֣וֹ הָרֹ֔אשׁ בְּכָסִפְיָ֖א הַמָּק֑וֹם וָאָשִׂ֩ימָה֩ בְּפִיהֶ֨ם דְּבָרִ֜ים לְ֠דַבֵּ֠ר אֶל־אִדּ֨וֹ אָחִ֤יו (הנתונים) [הַנְּתִינִים֙] בְּכָסִפְיָ֣א הַמָּק֔וֹם לְהָֽבִיא־לָ֥נוּ מְשָׁרְתִ֖ים לְבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃

ואוצאה - כן כתיב כי האל"ף למ"ד הפועל על משקל ואבואה ואצוה קרי, כי הקרוב על דרך קצרה.

על אדו הראש - שהוא ראש בכספיא המקום.

אל אדו אחיו - חסר וי"ו והנכון אל אדו ואחיו שהם נתינים. ויש אומרים: כי אחי שם איש אחי אדו, או קרובו.

על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳:

ואשימה. ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳:

אחיו. כמו ואחיו:

הנתינים. ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא:

להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר:

ואצוה אותם, שלחתים בשליחות לדבר אל אדו, [וכל ציוי על דבר ג' נקשר במלת על כמו ויצו עליו פרעה אנשים], בכספיא המקום, כי היה גם מדינה שנקראת כספיא, אל אדו ואחיו הנתונים שהם ממונים שם מן המלך על המקום ההוא:

ואשימה בפיהם דברים. הנה סדר הדברים בפיהם כדי שיהיו שלמים וישיגו מבוקשם:

אל אדו אחיו הנתינים בכספיא המקום. ר"ל אל אדו ואחיו והנתינים כדי שיביאו להם משם משרתים לבית ה' כי הנתינים הם גם כן משרתים לבית ה' ולזה תמצא שכבר באו משם לוים ונתינים: